השאלה מהי תאונת עבודה לעניין פיצוי על פי חוק הביטוח הלאומי, מעסיקה רבות את בתי הדין לעבודה. מתברר, כי למרות שהנושא נדון עשרות ואולי מאות פעמים לאורך השנים, הנסיבות המשתנות של החיים יוצרות את הצורך להתמודד עם אירועים נקודתיים חדשים. עוד יש לזכור בהקשר זה את האינטרסים המנוגדים ביניהם יש להכריע: ייעודו הסוציאלי של החוק והצורך לסייע למי שנפגע, מול העובדה שמדובר בכספי ציבור המחייבים זהירות יתר.

מורה ותיקה מתניידת רק בתחבורה ציבורית. שנים רבות היא עבדה רחוק מהבית, אך בשנת הלימודים תשע"ט הוצבה רחוק יותר. נאמר לה שהמינוי זמני ולכן לא מחתה על הקושי, אך כאשר שנה לאחר מכן נמסר לה שהמינוי קבוע וכל מחאותיה לא עזרו, היא עלתה ירושלימה כדי להיפגש אישית עם הבכירה במשרד החינוך האחראית על השיבוצים. הבכירה לא הייתה במשרדה, וכאשר הייתה זרקה בדרכה לביתה – האוטובוס בו נסעה עצר בפתאומיות והיא נחבלה.

הביטוח הלאומי טען שאין המדובר בתאונת עבודה: מקום עבודתה של העובדת לא בירושלים, והיא נסעה לבירה על דעת עצמה. אולם, שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, תומר סילורה, קיבל את הערעור וקבע שמדובר בתאונת עבודה. היא נסעה לירושלים כדי להסדיר את שיבוצה בשנת הלימודים הקרובה, ולפיכך יש זיקה ברורה בין נסיעה זו לבין עבודתה – ומכאן שמדובר בתאונת עבודה. היא הייתה במצוקה רבה, וכאשר נדחקה לפינה ולא מצאה שום מענה אחר – נסעה כאמור למשרד החינוך.

הנסיעה אמנם לא הייתה תוך כדי עבודתה של העובדת, המשיך השופט סילורה, אך הייתה לה זיקה הדוקה לעבודה. החוק מגדיר תאונת עבודה ככזו המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו". יש לשים את הדגש יותר על העילה של "עקב עבודתו" ופחות על העילה של "תוך כדי עבודתו", הוא מסביר. זוהי גישה מרחיבה, לנוכח ייעודו של החוק בנושא תאונות עבודה: למלא את החסר בהכנסה שנוצר כתוצאה מתאונה, כאשר המבוטח איבד מכושרו לעבוד. ברוח זו, מזכיר בית הדין, הפסיקה כבר הכירה בתאונות שהתרחשו במהלך פעולות נופש וגיבוש חברתי מטעם המעסיק.

לא כל נסיעה למפגש עם המעסיק בשל חילוקי דעות היא נסיעת עבודה, הסכים השופט סילורה עם הביטוח הלאומי. אך כאן מדובר במקרה חריג: העובדת שובצה במרחק רב מביתה ללא הסבר וזכות שימוע, כל נסיונותיה לפתור את הבעיה עלו בתוהו והיא אף עמדה בפני סכנת פיטורין. לכן, זוהי תאונת עבודה.