אופנה ידועה העתיקה שמלת מעצב, מה פסק בית המשפט?

גדי אלימלך, מעצב אופנה מוכר וידוע מתל אביב, אשר "זכה" להלביש לא מעט מכוכבות הביצה הישראלית, לא האמין למראה עיניו. שמלה שעוצבה על ידו באופן בלעדי, לאחר עמל ובהשקעה מרובה, "מצאה" עצמה נמכרת בסניפי רשת האופנה "רנואר". ההפתעה אף התגברה כשאלימלך פנה לרנואר במכתב לחדול מהפצת השמלה וקיבל תשובה המכחישה את הדברים מכל וכל.

בצר לו, נאלץ המעצב להגיש תביעה כנגד רשת האופנה הישראלית מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. זאת שכן כידוע, אחד מכללי הברזל החשובים בשוק החופשי הוא שאם עסק אחד עמל על פיתוח מוצר ועסק שני "מעתיק" את המוצר ומוכר אותו מבלי לקבל רשות, מדובר בעוולה מסחרית. עוולה המוכרת כ"גניבת עין" (Passing Off).

איך מוכיחים גניבת עין?

עוולת גניבת עין היא עוולה שאיננה דורשת מבעל העסק להוכיח שהמוצר נשוא התביעה הוא סימן מסחרי רשום. עילת התביעה מבוססת על שני אלמנטים אחרים – מוניטין וחשש מפני "הטעיית הציבור".

במילים אחרות, על מנת לזכות בתביעה אלימלך היה צריך לטפס מעל שני מכשולים. להוכיח בשלב ראשון את המוניטין שלו בתחום עיצוב האופנה, ובשלב שני להצביע על הדמיון בין שמלתו לבין השמלה "המתחזה" שהופצה על ידי רנואר. אמנם לא מדובר בעניין של מה בכך, אך במקרה שלנו המעצב הצליח לעמוד בנטל שהונח לפתחו.

ראשית כל, אלימלך הוכיח היטב את נושא המוניטין שצבר בתחום עיצוב האופנה, ובפרט את המוניטין שהשמלה הספציפית צברה לעצמה. הוא עשה זאת על ידי הצגת מספר רב של תמונות של השמלה מאירועי אופנה שונים, השקות, תצוגות וכתבות. בשלב שני, עצם הצגת שתי השמלות – זו לצד זו – לא הותירה מקום של ספק לגבי הדמיון המטעה ביניהן.

האם נינט הייתה בוחרת שמלת כלה של מעצב עלום שם?

בית המשפט מתח בפסק הדין ביקורת על ניסיונותיה של רנואר להכחיש כמעט לחלוטין את המוניטין של התובע ושמלתו. "הכחשת המוניטין של המעצב בכלל ובשמלה בפרט, וטיעונים אחרים, שאינם ענייניים, נבחרו על ידי הנתבעת כדרך הראויה להתמודד עם המיוחס לה", נכתב בפסק הדין, "איני מתכוון להידרש לטענה זו ומוטב היה לוותר עליה". השופט, גדעון גינת, אף ציין שרנואר ביקשה להמחיש דבריה על ידי הפנייה לתמונה שבה הזמרת המפורסמת נינט טייב לובשת שמלת כלה שעוצבה על ידי התובע. "האם דמות ידועה ומוכרת היטב כ'נינט' הייתה בוחרת ליום חתונתה בשמלה של מעצב עלום שם?", תהה השופט והשיב, "מסופקני".

המוניטין של המעצב עצמו הוכח גם על ידי עד שהגיע לבית המשפט. עובד בחברה גדולה המייבאת מוצרי אופנה מסין ועובדת בין השאר עם רנואר שאמר על אלימלך, "הוא מעצב אופנת כלות וערב… הוא נחשב אחד הטובים".

האם שתי השמלות דומות?

כפי שצוין לעיל, על מנת להוכיח תביעה מכוח עוולה של גניבת עין צריכה להיות "גניבת עין" של ממש. דהיינו, שני מוצרים זהים ברמה כזו שהדבר עלול לעלות כדי הטעיית הציבור. במקרה שלפנינו בית המשפט הגדיל לעשות כאשר לפסק הדין צורפו תמונות של שתי השמלות. תמונות אשר מדברות בעד עצמן ובמיוחד כאשר מתבוננים ב"ליבית" שהיא אביזר קישוט בחזית השמלה. שם היה ניתן לראות בנקל שהליבית הועתקה ברמה גבוהה ביותר, או כמו שנאמר בפסק הדין, "הצבת שמלת התובע מול שמלת הנתבעת אינה מטיבה עם הנתבעת, וזאת בלשון המעטה". בסופו של היום בית המשפט הוציא צו מניעה להפצת השמלה על ידי רנואר וכן פסק לטובת אלימלך פיצויים בסך 55,000 שקלים בתוספת 35,000 שקלים שכ"ט עו"ד.