פסק דין דרמטי: בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים – למרות פסיקת בג"ץ

פסק דין עקרוני שניתן השבוע בבית הדין הרבני הגדול בירושלים קובע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעות מזונות ילדים – גם לאחר פסיקת בג"ץ שמערערת על כך – כל עוד לא הועלתה טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה.

במרכז ההליך עמד זוג הורים גרושים להם שלושה ילדים קטינים. לאחר שבית הדין האזורי פסק מזונות קבועים, פנה האב בערעור לבית הדין הרבני הגדול. תחילה הערעור עסק רק בגובה המזונות, אך בהמשך – ולאחר פסיקת בג"ץ 5988/21 – טען האב כי לבית הדין הרבני לא הייתה מעולם סמכות לדון במזונות הילדים, והחלטותיו בטלות.

המשיבה – האם – טענה מנגד כי מדובר בניסיון "שיטת מצליח" של האב. לדבריה, האב יזם את ההליכים בבית הדין הרבני, לא העלה כל הסתייגות, לקח חלק פעיל בדיונים, ואף הגיש סיכומים והתנה את גובה המזונות בהכנסות הצדדים. לטענתה, ההסכמה הנלמדת מהתנהלותו העניקה לבית הדין סמכות, בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים.

הדיינים – בראשות הרב דוד יוסף – קיבלו את טענות האם ודחו את הערעור. בהחלטתם קבעו כי "העלאת טענת חוסר סמכות בשלב כה מאוחר, לאחר ניהול הליכים ארוך, נגועה בחוסר תום לב חמור". עוד הדגישו כי בג"ץ עצמו פסק לא אחת שטענה מסוג זה יש להעלות "בהזדמנות הראשונה", שאם לא כן ייחשב הדבר כהסכמה שבשתיקה.

מעבר לכך, התייחסו הדיינים לשאלה המשפטית האם ניתן לגזור מפסיקת בג"ץ מסקנה רוחבית על כלל תיקי המזונות. לשיטתם, בג"ץ עצמו הבהיר כי ההחלטה נוגעת רק לתיקים שנידונו בפניו, ואין להחיל אותה אוטומטית על תיקים אחרים – בפרט כשקיימת הסכמה בין הצדדים.

השלכות רוחב

פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי תיקים שמתנהלים בבתי הדין הרבניים, ולעורר מחדש את המחלוקת שבין סמכויות בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. הדיינים ציינו במפורש כי שינוי בפסיקה לא יכול להוביל לביטול רטרואקטיבי של החלטות רבות, במיוחד כשמדובר בנושאים הנוגעים לרווחת קטינים.

עוד נמסר כי יש לשקול הרחבה של ההגדרה המשפטית של "החזר הוצאות", כך שתכלול גם מזונות ילדים עתידיים ולא רק תשלומים קונקרטיים שכבר הוצאו, כפי שטענו היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ובית הדין הגדול.

מבט לעתיד

ברקע הדברים, מצוין כי קיימת הצעת חוק לתיקון המצב המשפטי וסדרת דיונים מקצועיים בנושא זה. בית הדין הבהיר כי עד להכרעה ברורה של המחוקק, הוא ימשיך לדון במזונות ילדים מכח הסכמה, כל עוד לא נטענה התנגדות בתחילת ההליך.

לסיכום:
בית הדין הרבני הגדול קבע כי במקרים בהם בעלי הדין לא מתנגדים במפורש – ואף משתתפים באופן פעיל בהליך – מוקנית לבית הדין סמכות לדון במזונות ילדים, גם לאחר פסיקת בג"ץ. הערעור נדחה, והאב חויב לשלם הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח.