תקדים היסטורי באתיקה של לשכת עורכי הדין: נדחתה קובלנה על "שידול" ו"פרסומת"

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז מרכז, בהרכב מיוחד ומרחיב הכולל את אב"ד עו"ד מוריה שלו ואת חברי בית הדין עו"ד ניר שמש ועו"ד עמית לויתן, הותיר את חותמו על תחום האתיקה המקצועית בישראל. בהכרעת דין מפורטת, מנומקת, ואף ביקורתית כלפי הקובלת, זוכה זיכוי מלא ומוחלט עו"ד תמיר טורגל, מ.ר. 65340, מכל חמשת סעיפי האישום שהוגשו נגדו על ידי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, אותה ייצג עו"ד ערן זהר.

התיק, באד"מ 4/23, אשר נסב סביב פעילותו של עו"ד טורגל כיושב ראש עמותת "חיסונים – בחירה מושכלת", חרץ לא רק את גורלו של עורך הדין, אלא גם סימן קו גבול חדש בין עשייה ציבורית ואידיאולוגית, לבין הפרת כללי השידול והפרסומת האסורים. בית הדין קבע כי כוונת הפעולה, היעדר התמורה, והאופי הפאסיבי של "השירות" המוצע, עומדים מעל לניסוחים המחמירים של כתב הקובלנה. ההכרעה מחזקת את עורכי הדין הפועלים למען מטרות חברתיות וציבוריות, ומעניקה להם ודאות רבה יותר מפני קובלנות אתיות המבקשות להצר את צעדיהם.

הקובלנה והעובדות שבמחלוקת

עיקר הקובלנה נגע ל"מסמך הנחיות למוסד החינוכי" – מסמך שהוכן על ידי עו"ד טורגל ונועד לשימוש חופשי על ידי הורים, כדי להנחות מוסדות חינוך להימנע מלבצע הליכים רפואיים או להעביר מידע רפואי על ילדיהם ללא הסכמתם המפורשת של ההורים. המסמך הופץ באמצעות העמותה.

הנקודה האתית שעמדה במרכז הדיון הייתה הכללת פסקה ספציפית במסמך, שבה נכתב: "את העתק האישור קבלת ההנחיות שלכם אפשר להעביר לכל עו"ד שאתם רוצים שיהיה אצלו תיעוד. מי שמעוניין, ניתן להעביר תיעוד לעורך הדין תמיר טורגל בכתובת [כתובת דוא"ל]".

ועדת האתיקה הארצית טענה, באמצעות ב"כ עו"ד ערן זהר, כי פסקה זו מהווה עבירה על חמישה סעיפי אתיקה חמורים: מתן שירותים שהופנו על ידי גוף הפועל למטרת רווח (כלל 11ב(א)), פרסומת אסורה (כלל 2א), שידול לשם השגת עבודה מקצועית (סעיף 56), התנהגות שאינה הולמת את המקצוע (סעיף 61(3)), ופגיעה בכבוד המקצוע (סעיף 53).

מנגד, עו"ד טורגל כפר באישומו, וטען כי מדובר במאבק אידיאולוגי, בייצוג עצמי, וכי פעילותו נעשתה כולה פרו-בונו, כיושב ראש עמותה ללא כוונת רווח. במהלך ניהול ההוכחות, העידה מטעם הקובלת עו"ד הדר בייליס, רכזת ועדת האתיקה, שניסתה להוכיח את כוונת השידול. מנגד, עו"ד טורגל הציג עדויות תומכות, לרבות עדותם של ההורים מר ו.ג. והגב' י.ש., שהעידו על שימוש במסמך ללא תמורה.

ניתוח משפטי מעמיק: נפילת חומות הקובלנה

בית הדין, באמצעות שלושת חבריו, בחן בצורה קפדנית את יסודות העבירות המיוחסות, וקבע כי הקובלת לא עמדה בנטל הראייתי הדרוש בדין משמעתי המקביל לדין פלילי, וכי הקובלנה לוקה בפגמים מהותיים בתיאור העובדות.

1. היעדר "מטרת רווח" – הסתייגות מכוונת הרווח (כלל 11ב(א))

עו"ד מוריה שלו (אב"ד) קבעה כי עבירה זו דורשת הוכחה כי הגוף המפנה (עמותת "חיסונים – בחירה מושכלת") פעל למטרת רווח. קביעת המותב הייתה ברורה: "העמותה היא עמותה רשומה בישראל וחזקה עליה כי מטרתה העיקרית, ואף הבלעדית, אינה עשיית רווחים… הקובלת לא השכילה, ולמעשה אף לא ניסתה, להציג אחרת בראיותיה". מכאן, שיתוף פעולה עם עמותות רשומות המקיימות פעילות פרו-בונו, גם אם עורך הדין מעורב בהן, אינו יוצר עילה אוטומטית להרשעה.

2. דחיית ה"שידול האסור" – ההבחנה בין פאסיביות לאקטיביות (סעיף 56)

ההכרעה בסעיף השידול הייתה המהותית ביותר. בית הדין פירש את סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין בצורה מצומצמת, הדורשת הוכחת "פעילות משדלת אקטיבית" וכן "השגת עבודה מקצועית".

• האם "שמירת תיעוד" היא עבודה מקצועית? המותב קבע נחרצות כי קבלת העתק המסמך בידי עורך הדין היא "גורם פאסיבי" וכי היא "אינה משום 'עבודה' והיא אף איננה 'מקצועית'". המיעון לדוא"ל נועד להוסיף רצינות למסמך ההנחיות כתיעוד משפטי למקרה הצורך, ולא לשם יצירת קשר משפטי עם הנמען.

• היעדר כוונת רווח ותמורה: בית הדין הדגיש כי לא הוכח שהייתה כוונת תמורה כספית או "תמורה אחרת (מוניטין לדוגמא)". בהיעדר כוונת רווח, ובהיעדר הוכחה ל"דחיקה אקטיבית" של עו"ד טורגל למסירת עבודה, זוכה עו"ד טורגל מסעיף זה.

3. שלילת "פרסומת אסורה" – היעדר יסוד נפשי (כלל 2א)

בית הדין קבע כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לעבירת פרסומת – כוונת פרסום או פזיזות. עו"ד מוריה שלו ציינה: "בהתאם להתרשמותי, בהפצת מסמך ההנחיות התכוון הנקבל לקדם את עקרונותיה של העמותה, ולא נתכוון לפרסם עצמו או עיסוקו כעורך דין". עו"ד עמית לויתן הצטרף לקביעה זו, והדגיש כי פעילות פרו-בונו למען מטרות ציבוריות צריכה להיות מוגנת, ואזכור שמו של עורך הדין במסגרת זו, בהיעדר תמורה, אינו יכול להיחשב אוטומטית כפרסומת אסורה.

האיזון הקריטי: חופש הביטוי מול כבוד המקצוע

הדיון בסעיפים הרביעי והחמישי (התנהגות שאינה הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע) דרש מבית הדין איזון רגיש בין חובת עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע לבין זכותו לחופש הביטוי. מסמך ההנחיות כלל ביטויים קשים כלפי רשויות המדינה, דוגמת האמירות כי "מדינת ישראל מתהפכת על אזרחיה" וביטויים על "חוקים והנחיות דרקוניים".

בית הדין לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו מביטויים מסוימים, וציין כי ניסוחים אלה "יש בהם מידה מסוימת של שיח פוגעני", וכי מוטב לעורך הדין "לשקול סגנון מרוסן יותר".

אף על פי כן, בית הדין החליט לזכות גם מסעיפים אלו, כפי שהדגישו עו"ד ניר שמש ויתר המותב:

1. פגם בהליך: כתב הקובלנה היה כללי מדי ולא הצביע על אילו אמירות ספציפיות יש להרשיע. בית הדין קבע כי קובלנה המאשימה בשני סעיפי סל רחבים חייבת לבאר את ההבחנה בין ה"התנהגות שאינה הולמת" לבין ה"התנהגות שאינה מכבדת את כבוד המקצוע". בהיעדר פירוט זה, נפגעת זכותו של הנקבל להתגונן.

2. הגנה על חופש הביטוי: מכיוון שעו"ד טורגל זוכה מעבירות השידול והפרסומת – מדובר בפעילות אידיאולוגית ולא מסחרית. לכן, התערבות שיפוטית בתוכן דבריו תהווה פגיעה לא מידתית בחופש הביטוי שלו בעניין ציבורי, במיוחד בהינתן חשיבותו הציבורית של נושא החיסונים וזכויות ההורים.

התקדים: מה לומדת קהילת עורכי הדין מהכרעה זו?

הכרעת דין זו, הנכנסת לתוקף עם פרסומה, היא הצהרה משפטית עוצמתית המגדירה מחדש את גבולות הפיקוח האתי על עורכי דין בישראל, ומשפיעה על שלושה היבטים משפטיים מרכזיים:

1. חיזוק מעמד הפרו-בונו: ההכרעה מקשה על הגשת קובלנות נגד עורכי דין הפועלים במסגרות ציבוריות ללא כוונת רווח, ומבהירה כי נטל הוכחת כוונת הרווח מוטל באופן מלא על כתפי ועדת האתיקה.

2. דרישת האקטיביזם בשידול: בית הדין קובע באופן ברור כי שידול דורש פעולה אקטיבית של שכנוע והנעה למסירת עבודה בתמורה. פעולות פאסיביות או תיעוד אדמיניסטרטיבי אינם עומדים בסטנדרט זה.

3. הגנה על ביקורת ציבורית: ההכרעה מאפשרת לעורכי דין מרחב נשימה גדול יותר לביקורת חברתית, פוליטית או רגולטורית חריפה, כל עוד היא מנותקת ממטרת השגת לקוחות, והיא אינה נכללת אוטומטית תחת סעיפי הסל הרחבים של פגיעה בכבוד המקצוע.

הזיכוי המוחלט של עו"ד תמיר טורגל, מכל חמשת סעיפי האישום, הוא תזכורת חדה לכך כי הדין המשמעתי כפוף לעקרונות המשפט הפלילי, ובמקרים של ספק, זכותו של עורך הדין לחופש עיסוק וחופש ביטוי גוברת על הניסיון להרחיב יתר על המידה את תחולת כללי האתיקה.

ההחלטה הסופית של המותב – עו"ד מוריה שלו (אב"ד), עו"ד ניר שמש, עו"ד עמית לויתן – היא לזכות את עו"ד תמיר טורגל מכל חמשת סעיפי האישום באופן מלא.

תגובת עו"ד יוסף ויצמן (מייצג עורכי דין בתחום האתיקה המקצועית): "פסק הדין הוא אבן בוחן יסודית לפרשנות הדין המשמעתי וניצחון לעקרון האקטיביזם הציבורי"

"פסק הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי במחוז מרכז, בראשות כב' אב"ד עו"ד מוריה שלו, הוא הכרעה תקדימית שחשיבותה חורגת מגבולות התיק הספציפי. הוא מהווה אבן בוחן יסודית לפרשנות הדין המשמעתי בישראל ומשרטט גבולות ברורים בין פעילות ציבורית לבין שידול אסור.

המסר המרכזי העולה מהכרעת הדין המפורטת הוא הצורך באיזון נכון בין האינטרס הציבורי לבין ההגנה על כבוד המקצוע. בית הדין דחה במובהק את ניסיונה של ועדת האתיקה להרחיב את מושגי ה'שידול' וה'פרסומת' על פעילות פרו-בונו ואידיאולוגית. הוא קבע בצורה חד-משמעית כי לא הוכח רכיב 'מטרת רווח' וכי שמירת תיעוד פאסיבית בדוא"ל אינה בגדר 'עבודה מקצועית' או 'שידול אקטיבי' הנדרשים להרשעה.

הדגש שהושם על נטל ההוכחה הכבד המוטל על הקובלת בדין משמעתי – במיוחד בדרישה להוכחת היסוד הנפשי של כוונת רווח ופרסומת – הוא צעד הכרחי להבטחת זכויות הנקבל והליך הוגן, ובכך מחזק פסק הדין את עקרונות המשפט.

אשר לסעיפי 'עבירות הסל' וחופש הביטוי, הוסיף עו"ד יוסף ויצמן אנו תומכים באיזון המדויק שנעשה בפסק הדין. בית הדין אישרר את זכותו של עורך דין להביע ביקורת נוקבת בעניינים ציבוריים, כל עוד הביקורת אינה קשורה באופן ישיר להשגת לקוחות, וזאת חרף הביקורת המילולית שהושמעה על הסגנון החריף של חלק מההתבטאויות.

בסיכומו של דבר סיכם עו"ד יוסף ויצמן, פסק הדין הוא ניצחון לעקרון האקטיביזם המשפטי הציבורי ומספק ודאות רגולטורית חיונית לעורכי דין המבקשים לתרום לציבור מתוך שליחות ואידיאולוגיה, ללא חשש מרדיפה משמעתית שאינה מבוססת על כוונת רווח. זוהי הכרעה המשרתת את כלל ציבור עורכי הדין ואת האינטרס הציבורי הרחב לשמירת שומרי סף מקצועיים."