ה-AI כבר בתוך משרדי עורכי הדין – ועדת האתיקה משרטטת את גבולות השימוש

הבינה המלאכותית כבר אינה כלי צדדי בעולם המשפט. בתוך זמן קצר היא הפכה למערכת שמסוגלת לסכם חומר משפטי, לסייע בניסוח מסמכים, לאתר כיווני מחקר ולנתח כמויות גדולות של מידע. עבור משרדי עורכי דין מדובר בפוטנציאל לייעול משמעותי של העבודה – אבל גם בשורה של סיכונים שלא היו חלק מארגז הכלים המקצועי עד לפני שנים ספורות.

על הרקע הזה פרסמה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין גילוי דעת מעודכן ומקיף בנושא השימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין. זהו גילוי הדעת השני בנושא, לאחר המסמך הראשון שפורסם במאי 2024. מאז, מציינת הוועדה, התפתחו הכלים במהירות, נכנסו לשימוש מערכות ייעודיות לעורכי דין והצטברו שאלות מקצועיות ואתיות שחייבו עדכון של המסגרת הקיימת.

הוועדה אינה יוצאת נגד השימוש ב-AI. להפך. המסמך מכיר בכך שהטכנולוגיה עשויה לשפר את יעילות העבודה, לסייע בניתוח מידע ולהקל על ניסוח מסמכים. אלא שהעיקרון שמלווה את גילוי הדעת לכל אורכו ברור: הבינה המלאכותית יכולה לסייע לעורך הדין, אך אינה יכולה להחליף את שיקול הדעת המקצועי שלו.

האחריות נשארת אצל עורך הדין

אחד החידודים המרכזיים בגילוי הדעת נוגע לאחריות המקצועית. לפי הוועדה, עורך הדין נושא באחריות האישית והישירה לכל פעולה מקצועית, החלטה, ייעוץ, טיעון או תוצר שנעשו באמצעות מערכת בינה מלאכותית.

המשמעות היא שהשימוש בטכנולוגיה אינו יוצר שכבת הגנה חדשה. מסמך שנוסח באמצעות AI, חוות דעת שהמערכת סייעה להכין או טיעון שנבנה בעזרתה עדיין נחשבים, מבחינת האחריות המקצועית, לתוצר של עורך הדין.

הוועדה מבהירה כי תוצרי AI יכולים לשמש בסיס לעבודה, להציע כיווני מחשבה ולסייע בניסוח, אך הם אינם מחליפים את הבדיקה העובדתית והמשפטית הנדרשת. האחריות לכתבי הטענות, לעצה המשפטית ולמסמכים המוגשים ללקוח או לבית המשפט נשארת במלואה אצל עורך הדין.

מערכת שמדברת בביטחון – אבל עלולה לטעות

חלק משמעותי מגילוי הדעת מוקדש לסיכון הנובע מהאופן שבו מערכות בינה מלאכותית מייצרות תשובות. הוועדה מזכירה כי מערכות אלה אינן מתוכננות בהכרח לספק מידע נכון מבחינה עובדתית או משפטית, ועלולות להציג תשובה שנשמעת סבירה ומשכנעת גם כשהיא שגויה, חלקית או מומצאת.

מכאן נגזרת חובת אימות רחבה. כאשר מערכת AI מפנה לפסק דין, עורך הדין נדרש לאתר אותו במקור מוסמך, לקרוא אותו ולוודא שהוא אכן קיים וכי ההקשר שבו נעשה בו שימוש נכון. כך גם כאשר מדובר בפרשנות של חוק, בטענה משפטית או בניתוח שמספקת המערכת.

הוועדה אף מדגישה כי גם כאשר מדובר במערכת מתקדמת, נפוצה או כזו שנמצאת בשימוש שוטף במגזר המשפטי, אין בכך כדי לפטור מחובת הבדיקה העצמאית.

גילוי הדעת מזכיר בהקשר הזה גם את הפסיקה שכבר התפתחה בישראל. המסמך הקודם של ועדת האתיקה צוטט בפסיקה, לרבות בבית המשפט העליון, ובתי המשפט אף נדרשו למקרים שבהם נעשה שימוש בלתי מבוקר בתוצרי AI. לפי גילוי הדעת, הפסול אינו בעצם השימוש בטכנולוגיה, אלא בהסתמכות עליה ללא אימות ובקרה מתאימים.

הקו הרגיש ביותר עובר דרך המידע של הלקוח

אם שאלת האמינות נוגעת לתוצר שמייצרת המערכת, שאלת הסודיות נוגעת כבר לעצם החומר שמוזן לתוכה.

עורכי דין מחזיקים דרך קבע במידע רגיש: מסמכים משפטיים, מידע עסקי, פרטים רפואיים, תכתובות, אסטרטגיה משפטית ומידע החוסה תחת חיסיון. גילוי הדעת מזהיר כי הסיכון אינו מסתכם בעצם הזנת המידע, אלא גם בדרך שבה הוא נשמר, מעובד, משותף או עשוי לשמש לאימון המערכת.

לשם כך מבחינה הוועדה בין מערכת AI "פתוחה" לבין מערכת "סגורה". מערכת פתוחה היא כזו שאין לגביה ודאות מספקת שהמידע יישמר בסביבה מבוקרת, לא ישמש לאימון או לשיפור המודל ולא יהיה נגיש מעבר לנדרש. מערכת סגורה, לעומת זאת, מבוססת על התחייבויות טכנולוגיות, ארגוניות וחוזיות בנוגע לסודיות, פרטיות ואבטחת מידע.

ההבחנה אינה תלויה בשם המסחרי של המערכת או בדרך שבה הספק מציג אותה. על עורך הדין לבחון את סוג החשבון, תנאי השימוש, מדיניות הפרטיות, ההתחייבויות החוזיות וההגדרות בפועל.

הוועדה אף קובעת במפורש כי יש להימנע מהזנת "מידע מוגבל" למערכות פתוחות או לסביבות שבהן אין ודאות מספקת שהמידע יישאר מוגן. האיסור אינו נוגע רק למסמך מלא או לתיק שלם; הוא עשוי לחול גם על פרטי מידע חלקיים, תיאורי מקרה, ניסוחי דוא"ל, מידע מסחרי או רפואי ופרטים שמאפשרים לזהות את הלקוח באופן ישיר או עקיף.

לא רק עורך הדין הבודד – גם המשרד נדרש להיערך

אחד ההיבטים המשמעותיים בגילוי הדעת הוא המעבר מהתמקדות בשימוש אישי של עורך הדין לאחריות ארגונית של משרד עורכי הדין.

משרד שעושה שימוש במערכות AI נדרש, לפי הוועדה, לקבוע נהלים פנימיים ברורים: באילו מערכות וחשבונות מותר להשתמש, לאילו סוגי משימות, איזה מידע אסור להזין, מתי נדרש אישור של עורך דין בכיר יותר, כיצד מאמתים תוצרים ומתי יש לתעד שימושים חריגים או מהותיים.

המסמך גם מטיל אחריות על הגורמים המנהלים והמפקחים במשרד לקיום הנהלים, להכשרת העובדים ולפיקוח על השימוש במערכות. הוועדה מציינת כי הכנסת AI למשרד אינה מפחיתה את האחריות המקצועית – ולעיתים אף מחייבת רמת משמעת ארגונית גבוהה יותר.

המשמעות המעשית היא ש-AI חדל להיות רק כלי שהעובד בוחר לפתוח במחשב. ככל שהשימוש בו הופך עמוק יותר, הוא הופך גם לחלק ממערך ניהול הסיכונים של המשרד.

אוריינות AI הופכת לחלק מהמקצועיות

גילוי הדעת אינו דורש מעורכי הדין להפוך למהנדסי תוכנה או להבין את אופן אימון המודל. עם זאת, מי שעושה שימוש במערכות AI נדרש להבין באופן סביר מה הן מסוגלות לעשות, היכן הן עלולות להיכשל ומהם הסיכונים שנלווים לשימוש בהן.

הוועדה מגדירה זאת כ"אוריינות AI": היכולת להבין מהו תוצר של בינה מלאכותית, כיצד בוחנים את מהימנותו, איזה מידע מותר או אסור להזין למערכת ומה משמעותם של תנאי השימוש ומנגנוני השמירה על מידע.

מדובר גם בחובה שמתפתחת יחד עם הטכנולוגיה. עורכי הדין המשתמשים בכלים הללו נדרשים להתעדכן באופן סביר בשינויים ביכולות, בתנאי השימוש ובסיכונים חדשים שעשויים להשפיע על אופן השימוש המקצועי.

וכשהמערכת כבר פועלת כמעט לבד

הוועדה אינה מסתפקת במערכות הצ'אט המוכרות כיום. גילוי הדעת מתייחס גם לסוכני AI – מערכות שמסוגלות לפעול במידה מסוימת של אוטונומיה, לתכנן רצפי עבודה, לבחור כלים ולתקשר עם מערכות חיצוניות.

ככל שרמת האוטונומיה עולה, כך גוברת, לפי הוועדה, חובת הפיקוח האנושי. ההכרעות המשפטיות המהותיות חייבות להישאר בידי עורך הדין, ופעולות בעלות משמעות משפטית או דיונית צריכות לעבור בקרה ואישור אנושיים.

הוועדה אף צופה כי ככל שהמערכות יהפכו עצמאיות יותר ויוכלו לבצע רצפים מורכבים של פעולות, יהיה צורך לבחון בעתיד אם נדרשת הרחבה או החמרה של ההסדרה האתית.

מי גיבש את הכללים החדשים

רק בשלב הזה מתגלה גם ההרכב הרחב שעמד מאחורי עדכון גילוי הדעת.

על המסמך חתום עו"ד מנחם מושקוביץ, יו"ר ועדת האתיקה הארצית. לצורך העדכון הסתייעה הוועדה בוועדה מייעצת בראשות עו"ד גידי פרישטיק, שותף במשרד מיתר.

בוועדה המייעצת השתתפו עו"ד ליויאן סגל, יו"ר משותף של ועדת הבינה המלאכותית בלשכת עורכי הדין; עו"ד ד"ר לימור זר־גוטמן, מרצה בפקולטה למשפטים במכללה למינהל וראשת המרכז לאתיקה; עו"ד יעקב עוז, יו"ר משותף של ועדת הגנת הפרטיות בלשכה; עו"ד עמית אשכנזי, מומחה למשפט וטכנולוגיה ולשעבר היועץ המשפטי של מערך הסייבר הלאומי; ועו"ד ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מומחית למשפט וטכנולוגיה ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמרכז פדרמן למשפט וסייבר באוניברסיטה העברית.

לצדם היו שותפים גם עו"ד משה טייב, ממלא מקום יו"ר מחוז תל אביב ומפתח AI מוסמך; עו"ד אודיה קגן; עו"ד הדר אראל קשפיצקי, עו"ד אמיר חן ועו"ד איתי ביטון ממשרד מיתר; גולן אטיה, מנהל מערכות ואבטחת מידע במשרד מיתר; וכן עו"ד שלי ואקנין־אדם, פרקליטה ארצית בוועדת האתיקה.

ההרכב הזה משקף את האופי של הסוגיה: לא מדובר עוד רק בשאלה של ניסוח משפטי או יעילות בעבודה, אלא בנקודת מפגש בין אתיקה, פרטיות, סייבר, אבטחת מידע, טכנולוגיה ואחריות מקצועית.

"הזדמנות טכנולוגית משמעותית" – אבל עם אחריות

בסיום גילוי הדעת מדגישה הוועדה כי השימוש בבינה מלאכותית במקצוע עריכת הדין הוא "הזדמנות טכנולוגית משמעותית", אך כזו שמחייבת שמירה על אחריות מקצועית וציבורית. ועדת האתיקה הארצית, יחד עם ועדת הבינה המלאכותית בעולם המשפט של הלשכה, הודיעו כי ימשיכו לעקוב אחר ההתפתחויות ולעדכן את ציבור עורכי הדין בהתאם לצורך.

גם ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, הציג את פרסום המסמך כחלק מהצורך של הלשכה לא רק לעקוב אחר השינויים הטכנולוגיים אלא להוביל את המקצוע קדימה, תוך שמירה על האחריות, המקצועיות וכללי האתיקה.

לגילוי הדעת יש גם משמעות מעשית ברורה: הוועדה קובעת כי אי־עמידה בהוראותיו עשויה להוות חזקה לכאורה לכך שעורך הדין לא עמד בחובותיו האתיות בקשר לשימוש בכלי AI. מנגד, עמידה בהן תהווה אינדיקציה משמעותית לכך שפעל באופן אתי וסביר – אם כי לא תחליף את הצורך להפעיל שיקול דעת בכל מקרה לגופו.

הדיון, אם כן, כבר אינו בשאלה האם בינה מלאכותית תיכנס למשרדי עורכי הדין. היא כבר שם. השאלה שעוברת כעת למרכז הבמה היא כיצד לנצל את היתרונות שלה מבלי לוותר על הסודיות, הדיוק, שיקול הדעת והאחריות שעליהם מבוסס מקצוע עריכת הדין.

הטכנולוגיה יכולה לקצר את הדרך – אבל האחריות נשארת אנושית.

לקריאת הגילוי דעת: