דיני מקרקעין
הבעל ביקש למכור את הדירה במחיר גבוה יותר – בית הדין קבע: ההסכמה מחייבת
בני זוג שניהלו הליך לפירוק שיתוף בדירתם הסכימו כי האישה תוכל לרכוש את חלקו של הבעל בהתאם להערכת שמאי. אלא שלאחר שנקבע שווי של 2.65 מיליון שקל, ביקש הבעל לפתוח את המכירה לתחרות בשוק החופשי. בית הדין הרבני בחיפה דחה את בקשתו וקבע כי לא ניתן להשתחרר מהסכמה משפטית רק משום שהתוצאה הכלכלית אינה מספקת.
מה שהחל כהסכמה שנועדה להביא לסיומו של סכסוך רכושי בין בני זוג, הפך למחלוקת משפטית בשאלה מתי הסכמה מחייבת את הצדדים, והאם התקווה להשיג מחיר גבוה יותר עבור דירת מגורים מצדיקה פתיחה מחדש של הליך שכבר התקדם לקראת השלמתו.
במרכז הפרשה עומדת דירת מגורים משותפת, שבני הזוג ביקשו לפרק את השיתוף בה במסגרת הליך שהתנהל בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. בדיון שנערך במאי 2026 הציעה האישה לבחון את האפשרות לרכוש את חלקו של הבעל בנכס. לאחר חילופי דברים בין הצדדים גובש מתווה מוסכם, שלפיו ימונה שמאי לקביעת שווי הדירה, ולאחר קבלת הערכתו יעמדו לרשות האישה 30 ימים להחליט אם באפשרותה לבצע את הרכישה.
ההסכמה, שהושגה באמצעות באי כוח הצדדים, עו"ד אורית אוחנה שייצגה את האישה ועו"ד שיר אביטבול שייצגה את הבעל, אפשרה לקדם את פירוק השיתוף ללא צורך בהעמדת הדירה למכירה חיצונית. בהתאם למתווה מינה בית הדין את השמאי איתמר בוכריס, שהעריך את שווי הנכס ב־2,655,000 שקל.
ביולי 2026 אישר בית הדין את השומה וקבע כי האישה רשאית לרכוש את חלקו של הבעל בהתאם לשווי שנקבע. האישה החלה לפעול לקבלת אישור עקרוני למשכנתא, אולם דווקא לאחר שההליך התקדם, התברר כי המחלוקת בין הצדדים רחוקה מסיום.
עסקה בארבעה מיליון שקל הציתה את המחלוקת מחדש
הבעל הגיש בקשה לעיון חוזר, בטענה שהשומה אינה משקפת את שווי השוק של הדירה. לחיזוק עמדתו הצביע על עסקת מכר ברחוב סמוך, שבה נמכר נכס בכארבעה מיליון שקל – סכום הגבוה משמעותית מהערכת השמאי.
אלא שבדיקת הטענות העלתה כי העסקה המדוברת כבר נלקחה בחשבון בעת הכנת השומה. בתשובתו לבית הדין הסביר השמאי בוכריס כי קיימים הבדלים מהותיים בין הנכסים, ובהם פער של כעשרים שנה בגיל המבנים, חריגות בנייה, שימוש בשטחים ציבוריים ללא היתר ומגבלות קנייניות. לדבריו, הבדלים אלה מחייבים התאמות ואינם מאפשרים להסיק ממחיר העסקה האחרת על שווי הדירה שבמחלוקת.
לצורך חיזוק מסקנותיו ערך השמאי בדיקה נוספת בגישת העלות, שהניבה הערכת שווי של כ־2.67 מיליון שקל, כמעט זהה לשומה המקורית.
לאחר שבחן את ההשגות ואת תגובת השמאי, דחה בית הדין בספטמבר 2026 את בקשת הבעל והותיר את השומה על כנה.
אלא שהבעל לא ויתר. בבקשה נוספת שהגיש שינה את מוקד המחלוקת: במקום לדרוש הערכת שווי חדשה בלבד, ביקש לחזור בו מהסכמתו לאפשר לאישה לרכוש את חלקו בנכס. תחת זאת דרש להעמיד את הדירה למכירה בשוק החופשי, בתקווה שהתחרות בין רוכשים פוטנציאליים תניב מחיר גבוה יותר.
ההסכמה כבר הפכה להחלטה שיפוטית
בפני הרכב בית הדין, בראשות אב בית הדין הרב ירון נבון ובהשתתפות הדיינים הרב ידידיה כהנא והרב אייל גיאת, עמדה כעת שאלה רחבה יותר מהמחלוקת על שווי הדירה: האם רשאי צד להליך משפטי לחזור בו מהסכמה שנתן, לאחר שבית הדין והצד האחר כבר פעלו על פיה?
בהחלטה מנומקת דחו הדיינים את עמדת הבעל וקבעו כי אין מדובר בהסכמה ראשונית שנותרה על הנייר. הצדדים הסכימו למינוי שמאי, חוות דעתו הוגשה ואושרה, ההשגות נגדה נבחנו ונדחו, והאישה אף החלה לפעול למימון רכישת הזכויות.
בית הדין הבהיר כי אין די בהפניה לעסקאות אחרות כדי להוכיח פגם בשומה מקצועית. יתרה מכך, משבחרו הצדדים להסכים מראש על מנגנון לקביעת השווי, אין אחד מהם רשאי להתנער מתוצאותיו רק משום שסבר בדיעבד כי ניתן להשיג תמורה גבוהה יותר.
לצד הנימוקים המשפטיים בחנו הדיינים את המקרה גם על פי המשפט העברי, ובפרט את דיני פירוק השותפות המכונים "גוד או אגוד". בהחלטתם עמדו על ההבחנה בין האפשרות לחזור מאופן פירוק השותפות בנסיבות מסוימות לבין הניסיון לשנות בדיעבד מחיר שנקבע בהסכמת הצדדים.
בית הדין הוסיף כי גם בהיבט של עמידה בהתחייבויות קיים קושי ממשי בהתנהלות המבקשת לחזור מהסכמה לאחר שהצד השני הסתמך עליה. בהקשר זה הפנו הדיינים למקורות ההלכה העוסקים במי שחוזר בו מהתחייבותו, אף כאשר טרם הושלמה העסקה בקניין.
לא כל הזדמנות למחיר גבוה יותר מצדיקה מכירה חדשה
ההחלטה התבססה גם על עקרונות המשפט האזרחי, ובראשם סופיות הדיון והחשיבות שבהבטחת יציבותן של הסכמות המושגות במסגרת הליכים משפטיים.
הדיינים ציינו כי פתיחת מחלוקת שכבר הוכרעה, רק משום שאחד הצדדים אינו שבע רצון מהתוצאה, עלולה לרוקן מתוכן את ההסכמות הדיוניות ולהפוך כל הכרעה לפתח להתדיינות נוספת.
בית הדין התייחס גם לסעיף 101 לחוק המקרקעין, המעניק לבן זוג זכות קדימה ברכישת חלקו של בן הזוג האחר במקרקעין משותפים, בהתאם לתנאי החוק. לשיטת הדיינים, רכישת חלקו של הבעל בידי האישה בהתאם לשומה שאושרה מתיישבת עם התכלית שביסוד הוראה זו.
מעבר לכך, ההרכב הטיל ספק בהנחה שמכירה בשוק החופשי אכן תניב תמורה גבוהה יותר. בהחלטה צוין כי בנכס קיימות חריגות בנייה ומורכבויות תכנוניות, העלולות להקשות על רוכשים חיצוניים לקבל משכנתא ולפגוע באפשרות להשלים עסקה. פתיחת המכירה מחדש, כך נקבע, עלולה להוביל להתמשכות ההליכים ולהוצאות נוספות, מבלי שתובטח לצדדים תועלת כלכלית.
בסופו של דבר דחו הדיינים נבון, כהנא וגיאת את בקשת הבעל, הותירו את הערכת השמאי על כנה והורו לצדדים לפעול בהתאם למתווה המקורי, שלפיו תרכוש האישה את חלקו של הבעל בדירה לפי שווי הנכס שנקבע על 2,655,000 שקל. בית הדין לא פסק הוצאות משפט.
מעבר להכרעה בסכסוך בין בני הזוג, ההחלטה מדגישה את משקלן של הסכמות המושגות בפני ערכאה שיפוטית. כאשר הצדדים מסכימים על מנגנון לקביעת שווי נכס, וההליך מתקדם על יסוד אותה הסכמה, האפשרות לקבל מחיר גבוה יותר אינה מספיקה כשלעצמה כדי להצדיק את ביטולה.