חיסיון עו"ד–לקוח

השאלה: האם חובת הסודיות של עורך הדין גוברת על הצורך להציל את חיי הלקוח כאשר הוא מביע כוונה ממשית לשלוח יד בנפשו?

התשובה בקצרה: לא. ערך קדושת החיים גובר על חובת החיסיון והסודיות במקרים של סכנה מיידית ומוחשית לחיי אדם.

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה הארצית קבעה כי למרות שחובת החיסיון והסודיות הן אבני יסוד במקצוע עריכת הדין, "קדושת החיים" היא הערך העליון ביותר במערכת המשפט הישראלית. הוועדה מסתמכת על דנ"א 2401/95 (פרשת נחמני) וקובעת כי האיזון בין הערכים הוא "איזון אנכי", שבו הזכות לחיים גוברת על החיסיון המקצועי. בנוסף, עורך הדין כפוף לחוק "לא תעמוד על דם רעך", המטיל חובה אקטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה חמורה ומיידית. הוועדה הבהירה כי במקרה של חשש ממשי להתאבדות, על עורך הדין לפעול באופן אקטיבי ולדווח לגורמי ההצלה (משטרה, מד"א) כדי למנוע את האסון.

מתי קיימת בעיה? ❌

• כאשר עורך הדין נמנע מדיווח למרות קיומה של אינדיקציה ממשית וקרובה לוודאי לכוונת הלקוח להתאבד.
• כאשר הדיווח לגורמי ההצלה חורג מהנדרש וכולל פרטים סודיים על עברו של הלקוח שאינם נחוצים להצלת חייו.

כיצד נכון לפעול? ✅

• לנסות להניא את הלקוח ממעשיו בשיחה ישירה בטרם הדיווח, אם הנסיבות מאפשרות זאת.
• לפנות מיידית לגורמי הצלה מוסמכים (משטרה/גורמי בריאות) כאשר עולה חשש ממשי לחיי הלקוח.
• לתעד באופן מדויק את השתלשלות האירועים והנימוקים שהובילו להחלטה להפר את הסודיות.

טיפ מעשי: במקרה של ספק בזמן אמת, ניתן להתייעץ טלפונית בדחיפות עם יו"ר ועדת האתיקה הארצית לצורך קבלת הכוונה מיידית. מקור: גיליון 73, החלטה עקרונית בדבר חובת דיווח להצלת חיי אדם.

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: מהן חובותיו האתיות של עורך הדין בשמירה על סודיות המידע במרחב הדיגיטלי, והאם שימוש בשירותים חינמיים מותר?

התשובה בקצרה: עורך הדין נושא באחריות אישית לאבטחת המידע הסודי של לקוחותיו גם באמצעים טכנולוגיים, וחל איסור על שימוש בשרתי דואר חינמיים למידע רגיש.

מה קבעה ועדת האתיקה?  חובת הסודיות לפי כלל 19 מטילה על עורך הדין אחריות אקטיבית למנוע זליגת מידע דיגיטלי. הוועדה קבעה "סף חובה" טכנולוגי: חובה להשתמש בתיבות דואר אלקטרוני מקצועיות (לא חינמיות כמו Gmail פרטי) עבור חומרים חסויים, שכן שירותים חינמיים אינם מספקים רמת אבטחה ופרטיות מספקת. בנוסף, על עורך הדין לוודא קיומם של מנגנוני הצפנה, גיבוי מאובטח ואימות דו-שלבי (2FA) בכל המערכות המשרדיות. הוועדה הדגישה כי אי-עמידה בסטנדרטים אלו תיחשב כהפרה של חובת הסודיות האתית.

מתי קיימת בעיה? ❌

• שימוש בתיבת Gmail או Yahoo פרטית וחינמית לצורך העברת מסמכים משפטיים חסויים.
• העדר מנגנוני הצפנה בסיסיים בגישה מרחוק לשרתי המשרד.
• שמירת סיסמאות של לקוחות במקום גלוי או שימוש בסיסמאות חלשות וזהות לכל המערכות.

כיצד נכון לפעול? ✅

• התקשרות עם ספקי דואר אלקטרוני ומחשוב ענן בעלי הסכמי רמת שירות (SLA) המבטיחים אבטחת מידע.
• ביצוע סקר סיכוני סייבר תקופתי במשרד ועדכון גרסאות תוכנה ואנטי-וירוס.
• הנחיית כל צוות המשרד (כולל מזכירות ומתמחים) בנושאי הגנת הפרטיות ומניעת "דיוג" (Phishing).

טיפ מעשי: מומלץ להפריד באופן מוחלט בין הציוד הדיגיטלי האישי (טאבלטים של ילדים וכו') לבין הציוד המשרדי המשמש לגישה למידע לקוחות.

מקור: גיליון 72, החלטה 1/22.

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם עורך דין רשאי לנהל משרד ולפגוש לקוחות בחללי עבודה משותפים (כמו WeWork), במידה והוא מקפיד על חדרים סגורים ונעולים, חדר מזכירות נפרד וליווי אישי של הלקוח לחדר?

התשובה בקצרה: לא. ועדת האתיקה קבעה באופן קטגורי כי עבודה במתחמים מסוג זה אינה עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה, גם תחת התנאים המחמירים שהוצעו. הייצוג מותר אך ורק במתחמים המיועדים לעורכי דין בלבד.

מה קבעה ועדת האתיקה? הוועדה בחנה את המודל של "עבודה היברידית" בחללים משותפים ופסקה כי מדובר בהפרה של כללי האתיקה.

הנימוקים המרכזיים:

1. ייחוד המשרד (כלל 4(א)): נקבע כי משרדו של עורך דין, על כל חלקיו (כולל חדר המתנה ומזכירות), חייב לשמש אך ורק לעבודתו המקצועית של עורך הדין. עבודה במתחם שבו שוהים אנשים ובעלי עסקים שאינם עורכי דין מפרה את דרישת הבלעדיות והפרטיות של המשרד.
2. כבוד המקצוע (כלל 3(ב)): מפגש עם לקוח במתחם מסחרי שיתופי אינו נחשב כתנאי ההולם את כבוד המקצוע.
3. היעדר אפשרות להפרדה: הוועדה קבעה כי למרות התנאים הטכניים (חדר נעול וכדומה), עצם העובדה שמדובר בחלל משותף עם צדדים שלישיים פוסלת את הפעילות.

מתי הדבר מותר? השימוש בחללי עבודה משותפים יותר אך ורק אם המתחם כולו ייעודי לעורכי דין בלבד, כפי שקיים למשל במתחמי העבודה שהקימה לשכת עורכי הדין עבור חבריה.

מתי קיימת עבירה אתית? ❌

• ניהול פעילות משרדית שוטפת בתוך מתחמי עבודה משותפים המשמשים את הקהל הרחב.
• קיום פגישות ייעוץ במתחמים אלו, גם אם הן נערכות בחדר ישיבות "סגור" בתוך המתחם השיתופי.

כיצד נכון לפעול? ✅

• להחזיק משרד קבוע המבטיח הפרדה פיזית מוחלטת מבעלי מקצוע אחרים.
• במידת הצורך, להשתמש בחללי עבודה ייעודיים של לשכת עורכי הדין או במתחמים שבהם השכירות היא לעורכי דין בלבד.

טיפ מעשי: החיסכון בעלויות הכרוך בחללים משותפים אינו מצדיק פגיעה בערכי היסוד של ייחוד המקצוע וסודיות המידע. אם המשרד שאתה שוכר אינו "רק לעורכי דין", אתה חשוף לסנקציות משמעתיות.

מקור החלטה: גיליון 76, 27/24.

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם החיסיון פוקע עם מות הלקוח, וכיצד על עורך הדין לנהוג בבקשת יורשים לקבל את תיקי המנוח?

התשובה בקצרה: לא. החיסיון הוא נצחי ואינו פוקע עם המוות; העברת חומר ליורשים מותנית בבחינת רצון המנוח ובמטרת הבקשה.

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה חזרה וקבעה כי חובת החיסיון והסודיות נמשכת גם לאחר פטירת הלקוח. הכלל הוא שככל שאין אינדיקציה לכך שהמנוח ביקש לשמור על סודיות ספציפית כלפי יורשיו, עורך הדין רשאי להעביר להם חומר רלוונטי לניהול העיזבון. עם זאת, אם המידע עלול להציג את המנוח באור שלילי או שמדובר במידע שהמנוח ביקש במפורש "שירד עמו לקבר", חובה על עורך הדין לסרב למסירתו. בנוגע לביעור תיקים, נקבע כי יש לשמור תיקים ארכיוניים לפחות 5 שנים מסיום הטיפול, ובמידה ומדובר בתיק בעל ערך היסטורי או ציבורי, יש לבחון את העברתו לגנזך המדינה בכפוף להסרת פרטים מזהים של לקוחות.

מתי קיימת בעיה? ❌

• מסירת תכתובות אישיות ורגישות של המנוח ליורשים מבלי לבחון אם הן פוגעות בכבודו או ברצונו המשוער.
• מסירת מידע מהליכים פליליים או חקירות של המנוח לידי משפחתו ללא צו שיפוטי מפורש.

כיצד נכון לפעול? ✅

• לבקש מהיורשים צו ירושה או צו קיום צוואה בטרם מסירת כל מידע.
• לבחון כל מסמך בתיק המנוח ולסנן מידע שנועד להישאר אישי (כגון וידויים או פרטים מביכים).
• במקרה של ספק לגבי רצון המנוח, יש לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה למתן הוראות.

טיפ מעשי: מומלץ לעורכי דין העוסקים בצוואות לשאול את הלקוח בחייו האם הוא מאשר חשיפת תכנים מסוימים ליורשים לאחר מותו, ולתעד זאת.

מקור: גיליון 78 מס’ החלטה: את/ 200/23

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: כיצד על עורך דין לנהוג כאשר הוא מוזמן על ידי חוקרת מס הכנסה ליתן עדות בנוגע ללקוחו, ומהן המגבלות המוטלות עליו מכוח חיסיון עורך דין-לקוח בנוגע למסירת פרטים ומסמכים?

התשובה בקצרה: עורך הדין מחויב לסרב להשיב על שאלות המפרות את החיסיון המקצועי. עם זאת, מידע פומבי, זהות הלקוח, הסדרי תשלום ומסמכים שהוגשו לרשויות המדינה אינם חוסים תחת החיסיון ועורך הדין רשאי למסרם.

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה הבהירה כי חקירת עורך דין בידי רשות חוקרת מוסדרת בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2202. על פי הנחיה זו:

1. זכות ההיוועצות: אם מתעוררת בחקירה שאלת חיסיון, יש להתיר לעורך הדין להתייעץ עם ועדת האתיקה או עם עורך דין מטעמו בטרם ישיב, ואין לחקור אותו במטרה לגרום להפרת החיסיון.
2. חובת השתיקה המקצועית: אם עורך הדין נשאל שאלות שלהבנתו מפרות את החיסיון, הוא חייב שלא להשיב להן.
3. הסדרים בחוק: בכל הקשור לחיפוש ותפיסת מסמכים, חל ההסדר הקבוע בסעיפים 235א-235ד לפקודת מס הכנסה המגדיר את הדרך לקביעת קיום החיסיון.
4. חריגים לחיסיון: המידע החסוי הוא רק זה שהוחלף לצורך השירות המקצועי. פרטים כגון זהות הלקוח, הסדרי שכר הטרחה ופעולות גלויות (כגון עצם ההתייצבות בפני עורך הדין ומתן אזהרה) אינם חסויים. כמו כן, כל מסמך שהוגש לרשויות (טאבו, מס שבח, בתי משפט, הוצאה לפועל וכד') אינו חסוי.

מתי קיימת בעיה? ❌

• מתן תשובות לשאלות המפרות חיסיון מבלי לעמוד על הזכות להיוועץ תחילה עם ועדת האתיקה.
• ניסיון של הרשות החוקרת לחקור עורך דין במטרה מכוונת להביא להפרת חיסיון.
• הימנעות ממסירת מידע שהוא בבחינת "מידע פומבי" (כמו היות הלקוח בהליכי חדלות פירעון) תחת טענת חיסיון שגויה.

כיצד נכון לפעול? ✅

• במידה וזומנת לחקירה, דרוש להחיל את הנחיית היועמ"ש 4.2202 המאפשרת עצירת החקירה לצורך היוועצות מקצועית בשאלת החיסיון.
• יש להבחין בין מסמכים פנימיים וטיוטות (חסויים) לבין מסמכים סופיים שהוגשו לרשויות המדינה (לא חסויים).
• יש לטעון לחיסיון באופן מפורש על כל מידע שהוחלף עם הלקוח בקשר ענייני לשירות המקצועי ושלא פורסם ברבים.

טיפ מעשי: זכרו כי החיסיון אינו "זכות" של עורך הדין אלא חובה שלו כלפי הלקוח; עם זאת, אל תהפכו את החיסיון לטענת סרק לגבי מסמכים שכבר הוגשו לטאבו או לבית המשפט, שכן אלו אינם חסויים עוד.

מקור: שאילתה בגיליון 76, (מבוססת על הנחיית יועמ"ש 4.2202 ובג"צ 635/23).

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם עורך דין רשאי להציג בבית המשפט הצעות פשרה, טיוטות הסכם או חילופי מסרונים (וואטסאפ) שהוחלפו במהלך משא ומתן שהתפוצץ?

התשובה בקצרה: לא. דברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה נהנים מחיסיון ואינם קבילים כראיה ללא הסכמת כל הצדדים.

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה הבהירה כי חיסיון המשא ומתן אינו מעוגן בחוק מפורש, אלא נקלט בפסיקה (ע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה) והפך לכלל יסוד בדיני הראיות ובאתיקה המקצועית. מטרת החיסיון היא לעודד שיח חופשי ופתוח בין צדדים מבלי שיחששו כי דבריהם ישמשו נגדם אם המו"מ ייכשל. הוועדה קבעה כי תוכן המסמך הוא הקובע ולא הכותרת (כגון "מבלי לפגוע בזכויות"). הגשת מסמך כזה לבית המשפט ללא הסכמה מהווה הפרה של חובת ההגינות לפי כלל 2 ועלולה לעלות כדי עבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 61(3) לחוק הלשכה. הכלל חל גם על חילופי הודעות בוואטסאפ בין באי כוח הצדדים.

מתי קיימת בעיה? ❌

• הגשת טיוטת הסכם לבית המשפט כדי להוכיח שצד מסוים "כמעט הסכים" לתנאים.
• חשיפת הצעות כספיות שהועלו בחדר הגישור או במיילים ללא אישור מפורש ובכתב מהצד שכנגד.
• צירוף הודעות וואטסאפ שבהן הודה ב"כ הצד השני בטענה מסוימת במהלך מגעים לפשרה.

כיצד נכון לפעול? ✅

• ניתן לציין באופן כללי בלבד כי "התנהל מו"מ והצד השני נטש אותו", מבלי לפרט סכומים או תנאים.
• ניתן להציג הסכם פשרה רק אם הוא השתכלל לכדי חוזה סופי ומחייב שחתום על ידי שני הצדדים.
• יש לקבל הסכמה מפורשת מראש ובכתב לפני כל ניסיון להציג מסמך שהוחלף במו"מ כראיה.

טיפ מעשי: חובת הסודיות בגישור היא "דיספוזיטיבית" – אם כל הצדדים הסכימו בכתב לוותר עליה, ניתן לחשוף את המידע; ללא הסכמה גורפת, השתיקה היא חובה מוחלטת.

מקור: גיליון 72 (את/219/22),

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם מותר לעורך דין להשתמש באפליקציות המקליטות שיחות באופן אוטומטי, ומה מעמדו של תמלול "בזמן אמת" באמצעות בינה מלאכותית (AI)?

התשובה בקצרה: לא. הקלטת לקוח או עורך דין אחר ללא ידיעתם אסורה בהחלט, ודין תמלול אוטומטי כדין הקלטה לכל דבר ועניין.

מה קבעה ועדת האתיקה? על פי כלל 22 לכללי האתיקה, חל איסור מוחלט על עורך דין להקליט שיחה עם לקוחו או עם חברו למקצוע ללא ידיעתם. הוועדה חידשה לאחרונה כי גם שימוש בפלטפורמות טכנולוגיות המבצעות תמלול אוטומטי לשיחה (כגון AI) נחשב כהקלטה, שכן הוא מעביר את הדברים המדויקים שנאמרו ופוגע בתקשורת החופשית. עורך דין המשתמש בטלפון סלולרי עם אפליקציה המקליטה את כל השיחות באופן גורף עובר עבירה אתית, גם אם ההקלטה בוצעה ב"טעות" או כברירת מחדל של המכשיר. איסור זה חל גם על עורכי דין העובדים במחלקות משפטיות של חברות (כמו חברות ביטוח) המקליטות שיחות כחלק ממדיניות ארגונית.

מתי קיימת בעיה? ❌

• שימוש בתוכנות תמלול (כמו Otter או Zoom AI) מבלי להודיע למשתתפים בשיחה.
• ניהול שיחה מקצועית עם קולגה כאשר מכשיר הטלפון מקליט אוטומטית ברקע.
• הגשת הקלטה לבית המשפט שבוצעה ללא ידיעת הצד השני, גם אם היא מוכיחה את האמת.

כיצד נכון לפעול? ✅

• להודיע בתחילת כל שיחה מוקלטת: "לידיעתך השיחה מוקלטת לצרכי תיעוד" ולקבל אישור מהצד השני.
• לוודא כי במכשיר הטלפון המשרדי מנוטרלת האופציה להקלטה אוטומטית של שיחות נכנסות.
• עורך דין שרוצה להקליט דיון בבית המשפט חייב להודיע על כך מראש ובמפורש לבית המשפט.

טיפ מעשי: האיסור חל רק על עורך הדין; לקוח שאינו עורך דין רשאי להקליט את עורך דינו של הצד שכנגד (בכפוף לדין הכללי), ועורך הדין של הלקוח רשאי להשתמש בתוצרי ההקלטה אם לא היה מעורב בביצועה.

מקור: גיליון 78 (את/125/25),

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

 

השאלה: האם חיסיון עורך דין–לקוח עומד מול דרישת נאמן לנכסי חייב לקבל מידע ומסמכים הקשורים במישרין לנכסי החייב, והאם הנאמן רשאי לוותר על החיסיון במקום החייב (במיוחד כשהחייב אינו משתף פעולה)?

התשובה בקצרה: החיסיון חל עקרונית גם בהליכי חדלות פירעון, אך היקפו מצומצם: מידע על נכסים אינו חסוי בדרך כלל כדי למנוע הברחתם, בעוד שייעוץ משפטי נותר מוגן. הנאמן אינו רשאי לוותר על החיסיון בשם החייב; רק החייב עצמו או בית המשפט מוסמכים לכך .

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה אימצה את העקרונות שנקבעו ב**"פרשת וקסברג"** (ת.א. 1795/88), המאזנים בין חשיבות החיסיון לבין מניעת ניצולו לרעה להסתרת נכסים. עמדת הוועדה מבחינה בין שני סוגי הליכים:

1. הליך ביוזמת החייב ("בקשת חייב"): במקרה זה החייב חותם על כתב ויתור סודיות לפי סעיף 104(3) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. ויתור זה מאפשר לעורך הדין למסור לנאמן מידע על נכסי החייב מכל סוג שהוא (גם אם נודעו לו במהלך השירות המקצועי), אך הוויתור אינו חל על ייעוץ משפטי.
2. הליך ביוזמת נושה: אם החייב לא יזם את ההליך ולא חתם על כתב ויתור סודיות, אין לראות בנאמן כבעל זכות לוותר על החיסיון. במצב כזה חלים כללי "וקסברג" המקוריים: המידע על נכסים ומיקומם אינו חסוי, אך כל דבר שנמסר לשם קבלת ייעוץ משפטי נותר מוגן בחיסיון מוחלט.
3. היעדר שיתוף פעולה: אם החייב נמלט או מסרב לוותר על החיסיון, על הנאמן לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות (תוך צירוף החייב כמשיב), ובית המשפט יכריע האם להשתמש בכלים שבידיו כדי להוביל את החייב לוותר על החיסיון .

מתי קיימת בעיה? ❌

• הסתמכות על ויתור של הנאמן בשמו של החייב לצורך חשיפת תכתובות המהוות ייעוץ משפטי.
• מסירת מידע המוגן בחיסיון מוחלט (ייעוץ משפטי טהור) גם כאשר קיים כתב ויתור סודיות כלכלי.
• חשיפת מידע חסוי בהליך שנפתח לבקשת נושה מבלי שניתנה לחייב הזדמנות להשמיע טענותיו בבית המשפט.

כיצד נכון לפעול? ✅

• בדיקת יוזם ההליך: לברר האם מדובר בבקשת חייב הכוללת ויתור סודיות סטטוטורי לפי סעיף 104(3).
• הפרדת המידע: להבחין בין מידע עובדתי על נכסים (מותר למסירה) לבין תרשומות וייעוץ משפטי (אסור למסירה).
• פנייה לערכאות: במקרה של ספק או היעדר הסכמה מצד החייב, להמתין להכרעה שיפוטית בבקשה שבה החייב הוא צד רלוונטי .
• שמירה על החיסיון כברירת מחדל: ככל שמתקיים ספק בלב עורך הדין לגבי תחולת החיסיון, עליו לנהוג כאילו החיסיון קיים.

טיפ מעשי: זכרו כי הנאמן הוא "צד שכנגד" לעניין החיסיון; גם אם הוא נכנס לנעלי החייב בניהול הרכוש, הוא אינו נכנס לנעליו בתוך "מעגל הסוד" שבינכם לבין הלקוח בכל הנוגע לייעוץ המשפטי שניתן לו.

מקור החלטה: גיליון 70 את/46/20.

השאילתה: האם עורך דין רשאי למסור את כתובת הלקוח או את שמו לצורך מילוי טפסי ניגוד עניינים או לבקשת הצד שכנגד?

התשובה בקצרה: ככלל, זהות הלקוח אינה חסויה, אך חובת הסודיות לפי כלל 19 רחבה יותר ועשויה למנוע מסירת כתובת ללא הסכמה.

מה קבעה ועדת האתיקה? הוועדה הדגישה את ההבדל המהותי שבין "חיסיון" (סעיף 90 לחוק) לבין "סודיות" (כלל 19 לכללים). חובת הסודיות רחבה יותר וחלה על כל מידע שהגיע לעורך הדין במסגרת תפקידו, גם אם אינו קשור לייעוץ משפטי. לעניין זהות הלקוח, נקבע כי עצם היותו של אדם לקוח המשרד אינו מידע חסוי, אלא במקרים חריגים בהם החשיפה תגרום נזק. עם זאת, חל איסור למסור את כתובת הלקוח או פרטי התקשרות אישיים לצד שכנגד ללא הסכמת הלקוח, אלא אם פרטים אלו כבר פורטו בכתבי בית דין גלויים.

מתי קיימת בעיה? ❌

• מסירת כתובת מגורים של לקוח לשעבר לבא כוח של נושה מבלי שניתנה לכך הסכמת הלקוח.
• חשיפת שמות לקוחות בטופס ניגוד עניינים ציבורי כאשר עורך הדין יודע שהחשיפה תפגע בפרטיותם או בעסקיהם.

כיצד נכון לפעול? ✅

• בפנייה מרשות ציבורית (כמו ועדה לתכנון ובנייה), יש לפנות ללקוח ולבקש את הסכמתו לחשיפת שמו.
• אם הלקוח מסרב, יש להודיע לרשות כי קיימים לקוחות נוספים שלא ניתן לגלות את זהותם מטעמי סודיות.
• ניתן להפנות את הצד שכנגד לכתבי טענות גלויים שבהם פרטי הלקוח כבר נחשפו כדין.

טיפ מעשי: זכור כי חובת הסודיות ממשיכה לחול גם לאחר סיום הייצוג; לקוח לשעבר זכאי לאותה רמת הגנה על פרטיותו כמו לקוח נוכחי.

מקור: גיליון 72 (את/191/21),

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם מותר לפרסם את העובדה שהוגשה תלונה נגד עורך דין, או לחשוף פרטים מתוך דיוני ועדת האתיקה המחוזית?

התשובה בקצרה: לא. דיוני ועדת האתיקה, זהות הנילון וסטטוס הטיפול בתלונה חסויים לחלוטין כלפי הציבור.

מה קבעה ועדת האתיקה? כי החיסיון על הליכי האתיקה הוא ערך מוגן המיועד למנוע פגיעה בשמו הטוב של עורך הדין בטרם הוכרעה התלונה. החיסיון חל על עצם הגשת התלונה, על תוכנה ועל שלבי הבירור הראשוניים. פרטיותו של עורך הדין הנילון נסוגה רק כאשר מוגשת קובלנה משמעתית פומבית לבית הדין המשמעתי, שדיוניו פתוחים לציבור לפי סעיף 65א לחוק. הוועדה הבהירה כי גם בקשות לפי חוק חופש המידע לקבלת נתונים על תלונות נדחות, שכן מדובר במידע ש"אין לגלותו על פי דין".

מתי קיימת בעיה? ❌

• פרסום ברשתות חברתיות של מסמכי תלונה שהוגשה לוועדה, כל עוד לא הוגשה קובלנה פומבית.
• עורך דין שמשתמש במידע על תלונה שהוגשה נגד חברו למקצוע כדי להשחיר את פניו בפני לקוחות פוטנציאליים.
• חשיפת זהות המתלונן או עורך הדין הנילון בראיון תקשורתי לפני שלב הקובלנה.

כיצד נכון לפעול? ✅

• לשמור על סודיות מוחלטת של כל התכתובת מול ועדת האתיקה.
• לדעת כי החיסיון אינו חל בין ועדות האתיקה לבין עצמן; ועדה אחת רשאית להעביר מידע לוועדה אחרת לצורך מילוי תפקידה.
• לפנות לוועדה בבקשה להסרת חיסיון בנסיבות חריגות ביותר אם קיים אינטרס ציבורי כבד משקל.

טיפ מעשי: הגשת תלונה לוועדת האתיקה נהנית מ"חסינות" מפני תביעת לשון הרע, כל עוד היא נעשית בתום לב ובמסגרת ההליך האתי, אך חשיפתה לציבור בניגוד לחיסיון עלולה להסיר חסינות זו.

מקור: גיליון 71 (את/120/21),

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן

השאלה: האם עורך דין המכהן בתפקיד ציבורי (כגון חבר מועצת עיר) רשאי לחשוף את רשימת לקוחותיו לצורך מילוי הצהרת העדר ניגוד עניינים, מבלי להפר את חובת הסודיות?

התשובה בקצרה: ככלל כן, למעט במקרים בהם ציון שם הלקוח עלול לגרום לו נזק, ואז נדרשת הסכמה מפורשת.

מה קבעה ועדת האתיקה? ועדת האתיקה דנה בדרישת רשויות (כגון ועדות לתכנון ובנייה) מעורכי דין המכהנים בהן לחשוף את שמות לקוחותיהם. הוועדה קבעה כי חובת הסודיות לפי כלל 19 רחבה מהחיסיון הסטטוטורי וחלה על כל מידע שהגיע לעורך הדין במסגרת תפקידו, כולל זהות הלקוח. עם זאת, לשם שמירה על טוהר המידות ומניעת ניגוד עניינים בשירות הציבורי, עורך הדין רשאי להעביר את רשימת לקוחותיו כחלק מחובת הגילוי המנהלית. האיזון שנקבע הוא "מבחן הנזק": עורך הדין פטור ממסירת שם הלקוח רק אם יש לו יסוד סביר להניח שהחשיפה תפגע בלקוח. במקרה כזה, עליו לפנות ללקוח לקבלת הסכמתו, ואם זו לא ניתנה, עליו להודיע לרשות כי קיימים לקוחות חסויים מבלי לנקוב בשמם.

מתי קיימת בעיה? ❌

• מסירה גורפת של רשימת לקוחות הכוללת אנשים המצויים בהליכים רגישים (כגון ייצוג מול רשויות המס או הליכים פליליים) שהחשיפה עלולה להזיק להם.
• התחמקות ממילוי טופס ניגוד עניינים בטענה גורפת של "חיסיון עורך דין-לקוח", למרות שזהות הלקוח כשלעצמה לרוב אינה חסויה.

כיצד נכון לפעול? ✅

• לבחון כל לקוח ברשימה לפי מבחן הנזק הפוטנציאלי מהחשיפה.
• לפנות ללקוחות "רגישים" ולקבל את הסכמתם בכתב לחשיפת שמם בטופס ניגוד העניינים הציבורי.
• במקרה של סירוב הלקוח, יש לציין בטופס הציבורי: "לקוחות נוספים שלא ניתן לגלות את זהותם מטעמי סודיות" ולהימנע מטיפול בעניינים שעלולים להשיק אליהם.

טיפ מעשי: זכור כי עצם היותו של אדם לקוח המשרד אינו חסוי כברירת מחדל, אלא אם מדובר בייצוג פנימי שטרם נחשף כלפי צדדים שלישיים.

מקור: גיליון 61, החלטה את/254/15.

תוכן זה נערך ע"י עורך הדין יוסף ויצמן