כשמרים בוליצ'ב פנתה בשנת 2020 לחברת ליבנה דני שירותים פיננסיים, היא ביקשה למצוא מוצא מהקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה. באותה תקופה היו לה חובות של מאות אלפי שקלים, אך גם נכס משמעותי: דירת מגורים בעפולה, שלטענתה הייתה שווה כ־650 אלף שקל ולא הייתה ממושכנת. היא קיוותה שבאמצעות ליווי מקצועי תצליח להגיע להסדרים עם נושיה ולהמשיך להתגורר בביתה.

אלא שההתקשרות, שהחלה כהבטחה להסדרת התחייבויותיה הכספיות, התפתחה למסכת מורכבת של הלוואות, העברות כספים והליכים משפטיים. בוליצ'ב נטלה הלוואה חוץ־בנקאית בסך 330 אלף שקל, העבירה חלק ניכר מכספיה לניהול החברה, ובסופו של דבר נקלעה להליך חדלות פירעון שבמסגרתו נמכרה דירתה.

בתביעה שהגישה נגד החברה ובעליה, דני ליבנה, טענה כי נפלה קורבן למעשי מרמה וניצול מצוקה, וכי מי שהתחייבו לסייע לה בהסדרת חובותיה דווקא תרמו להידרדרות מצבה הכלכלי. ואולם, בפסק דין שניתן השבוע בבית משפט השלום בתל אביב, התברר כי אף שמרבית טענותיה העובדתיות לא הוכחו, התנהלות החברה העלתה בעיה משפטית חמורה אחרת: מתן שירותים משפטיים בידי מי שאינם מורשים לכך.

השופט עדי הדר קבע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים היה בלתי חוקי, וחייב את החברה ואת בעליה לשלם לבוליצ'ב 88,390 שקל, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל. בסך הכול הועמד החיוב על 103,390 שקל, בתוספת ריבית בהתאם לפסק הדין.

מהבטחה להסדרת חובות להלוואה ששועבדה לדירה

על פי פסק הדין, בתחילת ההתקשרות ביקשה בוליצ'ב סיוע בהתמודדות עם התחייבויותיה. במסגרת השירותים שסיפקה לה החברה, היא הופנתה לקבלת הלוואה מחברת קוואליטי, כאשר דירת מגוריה שימשה בטוחה להחזר הכספים.

ההלוואה, בסך 330 אלף שקל, נועדה להיפרע בתוך שנה, עם אפשרות להארכת התקופה בתנאים מסוימים. מתוך הכספים שהתקבלו, כ־255 אלף שקל הועברו לחברה לצורך ניהול תשלומים והסדרת התחייבויותיה של הלקוחה.

לטענת בוליצ'ב, שיוצגה בהליך באמצעות עו"ד עדי רוזנשטיין, הנתבעים ניצלו את מצוקתה הכלכלית ואת מגבלותיה האישיות, החתימו אותה על מסמכים מבלי שהבינה את משמעותם והובילו אותה להתקשרות פיננסית שפגעה ביכולתה לשמור על ביתה.

מנגד, החברה וליבנה, שיוצגו באמצעות עו"ד אלון שימל, טענו כי פעלו לטובתה, ניהלו עבורה משא ומתן עם נושים וביצעו תשלומים בהתאם להנחיותיה. לגרסתם, הם דווקא המליצו לה למכור את הדירה כדי לפרוע את חובותיה, אלא שהיא התעקשה ליטול הלוואה ולנסות לשמור על הנכס.

בית המשפט לא קיבל את גרסת התובעת במלואה. השופט הדר מצא סתירות מהותיות בעדותה, ודחה בין היתר את טענותיה לזיוף חתימות ולכך שהנתבעים נטלו את כספה מבלי שסיפקו תמורה כלשהי. עוד נקבע כי לא הוכח שהנתבעים הם שגרמו לה ליטול את ההלוואה או להיכנס להליך חדלות הפירעון.

עם זאת, בחינת התנהלות החברה העלתה ממצאים משמעותיים. בית המשפט קבע כי הנתבעים התרשלו בניהול כספיה של התובעת, כאשר לא דאגו להותיר סכום שיאפשר לה להאריך את תקופת החזר ההלוואה בשנה נוספת. עוד נקבע כי הכספים שהוחזקו בידי החברה הורחקו בפועל מהישג ידם של נושי התובעת, ובהמשך גם מהנאמן בהליך חדלות הפירעון.

פסק דין קודם כבר אסר על החברה להעניק שירותים משפטיים

אלא שהסוגיה המרכזית שהכריעה את התביעה לא הייתה שאלת האחריות לאובדן הדירה, אלא חוקיות השירותים שסיפקו הנתבעים מלכתחילה.

במהלך ההליך התברר כי כבר בשנת 2017 ניתן נגד החברה ובעליה פסק דין בבית המשפט המחוזי, במסגרת הליך שנקטה לשכת עורכי הדין. באותו פסק דין נאסר עליהם לבצע פעולות משפטיות ולגבות תשלום עבור טיפול משפטי, והוטלה עליהם חובה להבהיר ללקוחותיהם כי אינם מעניקים שירותים משפטיים.

למרות זאת, בהסכמי ההתקשרות עם בוליצ'ב לא הופיעה הבהרה מפורשת כנדרש. יתרה מכך, מעדותו של ליבנה עלה כי היה מעורב בהתנהלות מול גורמים פיננסיים, ניהל משא ומתן עם נושים ואף עיין במסמכי ההלוואה לפני חתימתה של התובעת ואישר לה לחתום עליהם.

בית המשפט בחן את הפעולות הללו ואת טיב ההתקשרות, והגיע למסקנה כי מדובר בפעילות שחרגה מגבולותיו של ליווי פיננסי רגיל ונכנסה לתחום השירותים המשפטיים, השמור על פי חוק למי שמוסמכים לעסוק בכך.

לקביעה זו הצטרף נתון נוסף: חודשים ספורים קודם לכן ניתן פסק דין אחר נגד אותם נתבעים, בהליך שהתנהל בפני השופט גד מינא. גם באותו מקרה נקבע כי הסכם שהוצג כהסכם לליווי פיננסי להסדרת חובות היה בלתי חוקי, משום שהשירותים שניתנו במסגרתו סתרו את הוראות פסק הדין משנת 2017 ואת חוק לשכת עורכי הדין.

השופט הדר מצא דמיון מהותי בין שני המקרים ואימץ את המסקנה כי ההתקשרות עם בוליצ'ב נעשתה בניגוד לדין. בהתאם לכך קבע כי ההסכם בטל מכוח הוראות חוק החוזים.

הכספים שנגבו כשכר טרחה יוחזרו ללקוחה

לאחר שקבע כי ההסכם בלתי חוקי, נדרש בית המשפט לשאלה אילו כספים יש להשיב לתובעת.

מהראיות עלה כי החברה גבתה שכר טרחה ישיר בסך 23,400 שקל, כולל מע"מ. נוסף על כך, בכרטסת הכספית שהציגה החברה הופיע סכום של 54,990 שקל שיוחס לתשלום לעורכת הדין שרי זוהר, אשר לטענת הנתבעים ייצגה את בוליצ'ב בהליך חדלות הפירעון.

אלא שהנתבעים לא הציגו חשבונית או אסמכתה מספקת להעברת הכספים לעורכת הדין, ואף לא זימנו אותה לעדות כדי להוכיח את התשלום. בנסיבות אלה נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו שהסכום אכן הועבר לה, ולכן עליהם להשיב גם אותו.

בית המשפט הדגיש כי אין בקביעה זו כדי להטיל דופי בעורכת הדין עצמה, שלא הייתה צד להליך ולא ניתנה לה הזדמנות להתייחס לדברים.

בסך הכול חויבו הנתבעים להשיב לתובעת 78,390 שקל, ונוסף על כך נפסקו לטובתה 10,000 שקל בגין עוגמת נפש. בית המשפט הטיל אחריות אישית גם על דני ליבנה, בין היתר נוכח התחייבותו האישית במסגרת פסק הדין הקודם.

לצד זאת הבהיר השופט כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי המצדיק לפסוק לה פיצוי בגין הנזקים הכלכליים שייחסה לנתבעים, ובכלל זה אובדן דירתה.

התוצאה ממחישה את ההבחנה שביקש בית המשפט לחדד: העובדה שלקוח אינו מצליח להוכיח כי נותן השירות גרם לו לנזק הכספי הנטען, אינה מכשירה התקשרות שבמסגרתה ניתנו שירותים משפטיים בניגוד לחוק.

הגבול שבין ייעוץ כלכלי לשירות משפטי

מעבר לנסיבותיה האישיות של התובעת, פסק הדין מחדד את גבולות הפעילות של חברות פרטיות המציעות שירותי הסדרת חובות וליווי מול נושים.

בשוק שבו חייבים רבים מבקשים להימנע מהליכים משפטיים או למצוא פתרונות מחוץ לבתי המשפט, פועלים גופים המציעים שירותים פיננסיים מסוגים שונים. פעילות זו אינה אסורה כשלעצמה, אולם כאשר היא כוללת פעולות שהחוק מייחד לעורכי דין, הכותרת המסחרית שניתנת לשירות אינה משנה את מהותו.

במקרה הנוכחי, העובדה שהחברה כבר הייתה כפופה לפסק דין קודם הגבילה עוד יותר את מרחב הפעולה שלה והעניקה משקל מיוחד לקביעות בדבר אי־חוקיות ההתקשרות.

פסק הדין מציב אפוא תמרור אזהרה לא רק בפני חברות הפועלות בתחום הסדרי החוב, אלא גם בפני לקוחות המבקשים להפקיד בידי גורם חיצוני את הטיפול בהתחייבויות בעלות השלכות משפטיות משמעותיות.

עו"ד יוסף ויצמן: "הסגת גבול המקצוע היא פגיעה בציבור, לא רק בעורכי הדין"

עו"ד יוסף ויצמן, יו"ר הוועדה להסגת גבול מקצוע עריכת הדין בלשכת עורכי הדין, התייחס למשמעות פסק הדין ואמר:

"פסק הדין חושף תופעה חמורה שחייבים להיאבק בה בנחישות. גורמים שאינם עורכי דין מציעים לציבור שירותים תחת כותרות של 'ליווי פיננסי' ו'הסדרת חובות', אך בפועל חוצים את הגבול ומעניקים שירותים משפטיים מבלי שהם מוסמכים לכך ומבלי שהם כפופים לחובות המקצועיות החלות על עורכי דין.

"חשוב להבין שהנפגע הראשון מהסגת גבול המקצוע הוא הציבור, ובמיוחד אנשים שנמצאים במצוקה כלכלית. אדם שמנסה להציל את ביתו או להסדיר את חובותיו חייב לדעת שמי שמטפל בזכויותיו המשפטיות פועל על פי החוק, נושא באחריות מקצועית וכפוף לכללי האתיקה.

"במקרה הנוכחי חומרת הדברים מתעצמת נוכח העובדה שכבר ניתן פסק דין קודם שהגביל את פעילות הנתבעים. לא יעלה על הדעת שגורם שנאסר עליו להעניק שירותים משפטיים ימשיך לפעול בתחום באמצעות שינוי הגדרות, ניסוחים או כותרות של הסכמים.

"כיו"ר הוועדה להסגת גבול המקצוע, עמדתי ברורה: יש להיאבק בתופעה הזאת בכלים משפטיים ואכיפתיים, ולא להסתפק בהתראות ובהצהרות. מי שמעניק שירותים משפטיים ללא הסמכה פוגע בשלטון החוק, באמון הציבור ובאנשים הזקוקים להגנה משפטית יותר מכול. הסגת גבול מקצוע עריכת הדין אינה עניין שניתן להשלים איתו, ויש לפעול בנחישות כדי להביא למיגורה."

לקריאת הפסק דין: