האם ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל לאחר מסירה באמצעות חברת שליחויות פרטית? בלשכת עורכי הדין טוענים כי רשות האכיפה והגבייה מחזיקה בפרשנות מצמצמת שאינה מתחייבת מלשון החוק ומאיימים בעתירה מנהלית אם המדיניות לא תשונה

ועדת ההוצאה לפועל של לשכת עורכי הדין בישראל שיגרה מכתב התראה לפני נקיטת הליכים נגד רשות האכיפה והגבייה, בדרישה לשנות את מדיניותה בכל הנוגע לפתיחת תיקי תביעה על סכום קצוב. במוקד המחלוקת ניצבת שאלה פרוצדורלית לכאורה, אך בעלת השלכות רוחב על אלפי תיקי גבייה מדי שנה: האם התראה לפני פתיחת תיק חייבת להישלח דווקא באמצעות דואר ישראל, או שניתן לבצע אותה גם באמצעות מוסר פרטי או חברת מסירות פרטית.

לפי הדין הקיים, זוכה המבקש לפתוח תיק תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל נדרש להמציא לנתבע התראה מוקדמת “בדואר רשום עם אישור מסירה”. מדובר במסלול ייחודי המאפשר גביית חובות ברורים עד לסכום של 75 אלף שקל, ללא צורך בפתיחת הליך אזרחי מלא בבית המשפט.

אלא שלטענת ועדת ההוצאה לפועל, הרשות מפרשת כיום את הדרישה באופן מצמצם, כך שרק משלוח באמצעות דואר ישראל ייחשב לעמידה בדרישות החוק. כתוצאה מכך, בקשות לפתיחת תיק נדחות או אינן מתקבלות כאשר ההתראה בוצעה באמצעות מוסר פרטי גם במקרים שבהם צורפו אישורי מסירה, תצהירי מוסר ותיעוד מלא של ניסיונות ההמצאה.

במכתב, שעליו חתומים עורכי הדין יוסי ויצמן, ליאור שפירא ולובנה כליבאת, יושבי הראש המשותפים של ועדת ההוצאה לפועל, נטען כי עמדת הרשות אינה מתחייבת מלשון החוק ואף סותרת את תכליתו. לדבריהם, המחוקק ביקש להבטיח כי החייב יקבל התראה מוקדמת, אפקטיבית ומתועדת ולא להעניק בלעדיות לגורם מסירה מסוים.

לטענת הוועדה, הפרשנות הנוכחית הופכת את אמצעי המסירה למטרה בפני עצמה. במקום לבחון האם ההתראה אכן הגיעה לידי החייב או אם נעשה ניסיון מסירה ממשי ומתועד, הרשות מתמקדת בזהות ספק השירות שביצע את ההמצאה. במכתב נטען כי החוק כלל אינו מזכיר את דואר ישראל במפורש, אלא דורש מסירה הניתנת למעקב ונתמכת בתשתית ראייתית מתאימה.

מעבר לוויכוח הפרשני, בלשכה מצביעים גם על קושי מעשי משמעותי. לטענתם, משלוחי דואר רשום עם אישור מסירה מתעכבים לעיתים במשך שבועות ואף חודשים, ולעיתים כלל לא מתקבל אישור סופי לגבי תוצאת ההמצאה. במצב כזה, הזוכה נותר בחוסר ודאות מבלי לדעת אם ההתראה נמסרה, אם החייב סירב לקבלה או אם כלל לא בוצע ניסיון מסירה אפקטיבי.

לדברי הוועדה, התוצאה היא עיכוב מלאכותי בפתיחת תיקי הוצאה לפועל, פגיעה בזוכים ואף פגיעה בחייבים עצמם, שכן בתקופת ההמתנה החוב ממשיך לצבור ריבית, הצמדה והוצאות נוספות.

בלשכה טוענים כי דווקא מסירה פרטית עשויה להגשים בצורה טובה יותר את מטרת החוק. מוסר פרטי או חברת מסירות יכולים לתעד את מועד הביקור, כתובת ההמצאה, זהות מקבל המסמך, סירוב לקבל מסירה ותוצאות ניסיון ההמצאה ואף לתמוך את הפעולה בתצהיר מוסר. לפי הוועדה, תיעוד כזה עשוי להיות מפורט, ברור ואמין יותר מאישור מסירה שמתקבל באיחור או שאינו מתקבל כלל.

אחת הטענות המרכזיות במכתב נסמכת גם על לשון החוק עצמו. סעיף 81א1(ב2) לחוק מתייחס למצב שבו הנתבע סירב לקבל את ההתראה או לחתום על אישור המסירה, וקובע כי הערת “פקיד הדואר או המוסר” בדבר הסירוב תהווה ראיה לאמיתותה. לטענת הוועדה, עצם אזכורו של “המוסר” מלמד כי המחוקק הכיר באפשרות שמסירה תבוצע גם באמצעות גורם שאינו פקיד דואר.

לצד הדרישה להכיר במסירה פרטית, מבקשת לשכת עורכי הדין כי הרשות תכיר גם בעלויות המסירה כהוצאות הניתנות להוספה לחוב בתיק. לטענת הוועדה, הכרה חלקית בלבד ללא אפשרות להשבת עלות המסירה תרוקן את השינוי מתוכן ותיצור הפליה בין מסירה באמצעות דואר ישראל לבין מסירה פרטית שמגשימה את אותה תכלית משפטית.

במסגרת מכתב ההתראה דורשת הוועדה כי הרשות תשיב בתוך 14 ימים ותבהיר כי דרישת החוק אינה מוגבלת למשלוח באמצעות דואר ישראל בלבד. עוד דורשת הלשכה כי הרשות תחדל מדחיית בקשות לפתיחת תיק רק בשל שימוש במסירה פרטית, תפרסם נוהל אחיד וברור בנושא, ותכיר בהוצאות המסירה הפרטית כהוצאות בנות החזר.

אם הרשות לא תשנה את עמדתה, בלשכה שוקלים להגיש עתירה מנהלית ואף לבקש צו ביניים. במסגרת עתירה כזו עשוי בית המשפט להידרש להכריע בשאלה האם המונח “דואר רשום עם אישור מסירה” מחייב שימוש בדואר ישראל דווקא או שניתן לפרשו באופן רחב יותר, כך שיכלול גם מסירה פרטית מתועדת, בכפוף לדרישות ראייתיות ברורות.

מאחורי המחלוקת הטכנית לכאורה מסתתר דיון עקרוני רחב יותר: עד כמה רשאית המדינה לכפות שימוש בגורם מסירה יחיד, גם כאשר נטען כי השירות אינו מספק מענה יעיל בזמן סביר, והאם יש מקום לאפשר חלופות פרטיות כל עוד הן שומרות על זכויות החייבים ומבטיחות הליך הוגן.

עו”ד יוסף ויצמן, יו”ר משותף של ועדת ההוצאה לפועל, מסר:
“המטרה של החוק היא להודיע לחייב על החוב, לא להמתין חודשים לדואר ישראל. כאשר מוסר פרטי יכול לבצע מסירה מהירה, מתועדת ואמינה, אין הצדקה לחסום את האפשרות הזו. זה משרת את הזוכים, את החייבים ואת מערכת ההוצאה לפועל כולה”.

כעת ממתינים הצדדים לעמדת רשות האכיפה והגבייה. אם הרשות תאמץ את דרישת הלשכה, הדבר עשוי לשנות באופן משמעותי את אופן פתיחת תיקי התביעה על סכום קצוב בישראל. אם תעמוד על עמדתה הנוכחית המחלוקת צפויה לעבור להכרעת בית המשפט

מכתב התראה מטעם ועדת הוצלפ