בפסק דין שניתן ב-7 באפריל 2025 בבית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק, דחה כבוד השופט אופיר טישלר את בקשתם של יצחק וציפורה ברונפמן לבטל צו הריסה מנהלי שניתן נגדם. הפסק, שמתמודד עם טענות של אכיפה בררנית מצד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק, קובע באופן חד וברור: לא כל טענה לאפליה מצדיקה הקפאה של צו הריסה – ודאי כשמדובר בבנייה בלתי חוקית.

תוספת של 29 מ"ר – ללא היתר

הבקשה נגעה לצו הריסה שהוצא ביום 9.5.2024 בגין בנייה אסורה בנכס ברחוב טבריה 13 בבני ברק. מדובר בקונסטרוקציית פלדה ופח מבודד בשטח של כ-29 מ"ר שנבנתה בקומה הראשונה, ועמודי פלדה בקומת הקרקע עד גבול המגרש מצפון מערב. המבקשים, בני הזוג ברונפמן, לא הכחישו כי הבנייה בוצעה ללא היתר, אך טענו שהצו נגדם הוצא באופן שרירותי, בעוד שבאזור כולו מתבצעת בנייה לא חוקית בהיקף נרחב – מבלי שהרשות נוקטת באמצעים דומים.

טענות לאכיפה בררנית – אך ללא תשתית ראייתית

בני הזוג ברונפמן, שייצגו את עצמם ללא עורך דין, טענו לאכיפה בררנית ואף להתנכלות אישית מצד העירייה. הם הציגו תמונות רבות של בניינים סמוכים שבהם לדבריהם קיימת בנייה לא חוקית שלא נהרסה, ואף הציגו מכתב חתום על ידי שכנים, שטענו כי פקח העירייה חיבל בקירות המבנה שהוסרו לאחר צו ההריסה.

מנגד, העירייה – שיוצגה בצורה מקצועית על ידי עורכת הדין הוותיקה ענת בן זאב  – טענה כי מדובר בטענות כלליות ובלתי מבוססות, אשר לא עמדו באף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 229 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה–1965, המאפשרות ביטול של צו הריסה מנהלי.

השופט טישלר: "הנטל להוכחת פגם בצו – על המבקשים, ולא עמדו בו"

בפסק דינו סקר השופט טישלר את שלוש העילות הקבועות בחוק לביטול צו הריסה: אם הבנייה נעשתה כדין, אם לא התקיימו הדרישות למתן הצו, ואם נפל בצו פגם חמור. לטענת השופט, המבקשים לא הוכיחו אף אחת מהעילות.

המבקשת עצמה העידה כי רק לאחר קבלת הצו הפסיקו את העבודות. בית המשפט קבע כי התקיימו הדרישות למתן הצו, לא הייתה כל ראיה לפגם חמור, וחזקת התקינות של פעולת הרשות לא הופרכה.

באשר לטענה על אכיפה בררנית – ניתוחו של השופט היה חד: גם אם בתי המשפט מאפשרים לעיתים העלאת טענה זו, הרי שהרף הראייתי לכך גבוה ביותר. "לא הוצגה תשתית עובדתית מבוססת המראה כי במקרים זהים נמנעה הרשות מלהוציא צווים דומים", נכתב.

השוואה למקרים אחרים – לא מספיקה

השופט בחן את התמונות שהציגו המבקשים ואת טענותיהם, אך קיבל את טענותיה של עו"ד ענת בן זאב, התרשם שמדובר בבנייה ישנה או כזו שלגביה כבר ננקטו הליכים. העירייה הראתה כי בחלק מהמקרים שהוזכרו הוצאו כתבי אישום, צווים או התראות. "אין הנדון דומה לראיה", קבע השופט, תוך שהוא דוחה את הטענה כאילו מדובר היה באפליה.

הדיון באכיפה בררנית במשפט המנהלי – גבולות ההגנה

נקודת המפתח בפסק הדין היא ההבחנה שעשה השופט בין טענה כללית של "חוסר שוויון" לבין טענה קונקרטית של "אכיפה בררנית" שמצדיקה ביטול צו. לפי פסק הדין, גם אם היו מקרים אחרים של בנייה לא חוקית שלא טופלו, אין בכך לבטל את סמכותה של הרשות לפעול במקרה הנתון.

הוא הפנה לפסיקה העליונה (בין היתר רע"פ 3154/11, אליאס נ' מדינת ישראל), שלפיה העובדה שקיימת בנייה בלתי חוקית אחרת שאינה נאכפת – אינה פוגעת בעצם הלגיטימיות של אכיפה במקרה יחיד.

השופט גם ציין כי למבקשים עמדה האפשרות לפנות לעירייה לפי חוק חופש המידע כדי לקבל נתונים מדויקים, אך הם לא עשו זאת, וממילא לא הביאו עדים לחיזוק גרסתם.

טענה נוספת: נזק מכוון בעקבות צו ההריסה

טענה מעניינת שעלתה בדיון הייתה טענת המבקשת כי פקח העירייה יוני עוברני חיבל במכוון בקירות שהוסרו, על אף בקשתה לשמור עליהם לצורך שימוש עתידי. השופט לא השתכנע: הוא קיבל את גרסת הפקח, שטען כי הקירות נחתכו כחלק מהפירוק ולא נגרם להם נזק נוסף. גם מכתב השכנים שהוצג לא נתמך בעדות ישירה בבית המשפט.

סיום: אין ביטול – אבל גם אין הוצאות

בסיום פסק הדין, השופט קבע כי המבקשים לא עמדו באף אחת מהדרישות המצדיקות ביטול הצו, ולפיכך הצו מאושר לביצוע. עם זאת, הוא נמנע מלהטיל הוצאות על המבקשים, לאחר שהתחשב במצבם הכלכלי ובתחושתם הסובייקטיבית.

תגובת התושבים: "מרגיש כמו ענישה סלקטיבית – איפה הייתם כל השנים?"

פסק הדין עורר תגובות נרחבות בעיר. תושבים בשכונת מגוריהם של המבקשים מביעים תסכול מהותי כלפי מה שהם מגדירים "גל אכיפה נקודתי לאחר עשורים של העלמת עין". אחד השכנים אמר: "אנחנו לא מעודדים עבירות בנייה, אבל כולם יודעים שהעיר נבנתה שנים על גבי שנים בלי היתרים. רק עכשיו העירייה התעוררה, ודווקא על משפחות פשוטות."

לדבריהם, המציאות בעיר מורכבת: מחסור בדירות, צפיפות קיצונית, והיעדר מענה תכנוני הובילו תושבים רבים לבצע שינויים קטנים במבנים קיימים. "זה נראה כמו אכיפה פוליטית או סלקטיבית. מישהו כנראה סימן מטרה", אומרת שכנה ברחוב טבריה.

עם זאת, גורמים משפטיים מדגישים כי פסיקת בית המשפט מבהירה את נקודת האיזון: גם אם יש תסכול ציבורי, הדין ברור – צו הריסה יישאר בתוקפו כל עוד הבנייה נעשתה ללא היתר ולא הוצג כל פגם חוקי מהותי.

שמות הצדדים, השופט והייצוג המשפטי

ההליך נוהל בפני כבוד השופט אופיר טישלר בבית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק.

המבקשים:

• יצחק ברונפמן
• ציפורה ברונפמן
  (ייצוג עצמי)

המשיבה:

• הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק
• באת-כוחה: עו"ד ענת בן זאב