המקרה התרחש ב-15 בפברואר 2014, כאשר תינוקת בת חודשיים, שנולדה פגה במשקל 1.2 ק"ג, הובהלה על ידי הוריה למרפאה ביישוב רהט לאחר שאיבדה את הכרתה וסבלה מהכחלה חמורה והיפותרמיה. רופא המרפאה זיהה כי מדובר במקרה חירום רפואי חמור ובהתאם לכך הזעיק ניידת טיפול נמרץ של מד"א לפינוי מיידי לבית החולים סורוקה. עם זאת, מה שהתחיל כקריאה רפואית שגרתית הסתיים בטרגדיה רפואית חמורה. הפרמדיק שהגיע למקום לא העניק את הטיפול הקריטי הנדרש והחליט להתמקד בפינוי בלבד, במקום לייצב את מצבה של התינוקת טרם העברתה לבית החולים. במהלך שהותה במרפאה ובאמבולנס, לא ניתן לה גלוקוז, למרות שהמדידות הראו שרמת הסוכר שלה נמוכה ביותר, דבר שהיה עלול להוביל לקריסת מערכות ולמוות מוחי. כשהגיעה הפעוטה למיון בבית החולים, היא הייתה מחוסרת הכרה, ללא נשימה עצמונית, עם דופק חלש וטמפרטורת גוף מסוכנת של 29 מעלות בלבד. רק בבית החולים בוצעו פעולות החייאה אינטנסיביות ומתן גלוקוז בעירוי, אך הנזק כבר היה בלתי הפיך. הפעוטה נותרה עם נכות שכלית בינונית, פגיעה מוחית חמורה וליקויים התפתחותיים משמעותיים.

המחדל של הפרמדיק: התעלמות מהטיפול הקריטי

הפרמדיק שהגיע למקום לא העניק את הטיפול הקריטי הנדרש והחליט להתמקד בפינוי בלבד, במקום לייצב את מצבה של התינוקת טרם העברתה לבית החולים. במהלך שהותה במרפאה ובאמבולנס, לא ניתן לה גלוקוז, למרות שהמדידות הראו שרמת הסוכר שלה נמוכה ביותר, דבר שהיה עלול להוביל לקריסת מערכות ולמוות מוחי.

מצבה של הפעוטה עם הגעתה לבית החולים

כשהגיעה הפעוטה למיון בבית החולים, היא הייתה מחוסרת הכרה, ללא נשימה עצמונית, עם דופק חלש וטמפרטורת גוף מסוכנת של 29 מעלות בלבד. רק בבית החולים בוצעו פעולות החייאה אינטנסיביות ומתן גלוקוז בעירוי, אך הנזק כבר היה בלתי הפיך. הפעוטה נותרה עם נכות שכלית בינונית, פגיעה מוחית חמורה וליקויים התפתחותיים משמעותיים.

קביעת בית המשפט: רשלנות רפואית חמורה

בית המשפט בחן את הכשלים שהובילו לנזק הבלתי הפיך וקבע כי האחריות המרכזית מוטלת על מד"א והפרמדיק, וזאת בשל מספר מחדלים חמורים. ראשית, הפרמדיק לא העניק לתינוקת טיפול חיוני בגלוקוז, על אף שהוא עצמו מדד רמת סוכר נמוכה ביותר. בניגוד לפרוטוקולים הרפואיים המחייבים, הוא לא פעל מיידית על מנת לתקן את מצבה ובחר להסתמך על פינוי מהיר בלבד. שנית, לא בוצעה כל החייאה מתקדמת למרות שהפעוטה סבלה מאיבוד הכרה, נשימה בלתי יציבה ורמת סוכר מסוכנת. צוות מד"א הסתפק בהנשמה חלקית בלבד ולא נקט בפעולות חירום נדרשות.

פערים חמורים בין הדיווח בפועל לבין הממצאים הרפואיים

נחשפו פערים חמורים בין הנתונים שנרשמו בדוח מד"א לבין המדדים האמיתיים שנמדדו בבית החולים, מה שהעלה חשד לדיווח כוזב. הפרמדיק טען כי בחר בפינוי מהיר בשל הקרבה לבית החולים, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי החלטתו הייתה שגויה וקטלנית.

האחריות של רופא המרפאה

מעבר לאחריות שהוטלה על מד"א, נבדקה גם התנהלותו של ד"ר סלים אבו ענזה, הרופא שטיפל בפעוטה במרפאה לפני הגעת האמבולנס. במהלך המשפט עלתה הטענה כי הרופא לא פעל באופן מספק, שכן לא מדד מיד את רמת הסוכר של הפעוטה ולא העניק לה גלוקוז למרות הסכנה הברורה של היפוגליקמיה. בנוסף, הוא לא הנחה את צוות מד"א לבצע טיפול מיידי בגלוקוז ולא דרש השגחה הדוקה יותר על התינוקת עד להעברת האחריות לצוות הפינוי. עם זאת, בית המשפט קבע כי עיקר האחריות מוטלת על צוות מד"א, מאחר שהפעוטה הייתה כבר תחת השגחתם והם היו אחראים לשלומה בשלב הקריטי ביותר.

לפסק הדין המלא פסק דין אחריות פרמדיק

סכום הפיצויים שנפסק: 5.2 מיליון שקלים

לאחר ניתוח כלל הראיות והעדויות, פסק בית המשפט סכום פיצויים כולל של 5.2 מיליון שקלים לטובת משפחת הפעוטה. מד"א תישא ברוב הסכום, עם חיוב של 3.8 מיליון שקלים, בגין אחריות ישירה לרשלנות הפרמדיק. שירותי בריאות כללית, אשר הפעילה את המרפאה, תשלם 700,000 שקלים בשל אי-ניהול מספק של המקרה ואי-פיקוח על הרופא המטפל. בנוסף, ד"ר סלים אבו ענזה עצמו חויב לשלם 400,000 שקלים, בשל כשלו בזיהוי ובניהול המקרה. חברת הביטוח "כלל" תישא בחלק מהסכום, מכוח פוליסת האחריות המקצועית של מד"א.

לקחים חשובים למערכת הבריאות ולצוותי החירום

המקרה מציב תמרור אזהרה לכלל העוסקים ברפואת חירום ומדגיש את הצורך הקריטי בהקפדה על פרוטוקולים רפואיים ובהענקת טיפול חירום מיידי בשטח. מסר מרכזי שעולה מפסק הדין הוא שפינוי לבית חולים אינו תחליף לטיפול דחוף כאשר ניתן לספקו מיידית, ושעל אנשי רפואה בשטח מוטלת אחריות ברורה למנוע הידרדרות קריטית של המטופל לפני ההגעה לבית החולים.

החשיבות של תיעוד רפואי מדויק

כמו כן, הודגש הצורך בתיעוד רפואי מהימן ומדויק, שכן חוסר התאמה בין נתונים שנרשמו על ידי צוות רפואת החירום לבין הממצאים בפועל עלול להוביל להשלכות משפטיות חמורות.

פסק הדין שולח מסר חד לכלל המערכת הרפואית

ההכרעה השיפוטית שולחת מסר חד לכלל הגורמים במערכת הבריאות, כי טעויות רפואיות קריטיות אינן מתקבלות בקלות וכי מוסדות רפואיים וצוותים רפואיים יידרשו לשאת באחריות מלאה להחלטותיהם ולמעשיהם. מדובר בפסק דין חשוב שמאיר את הצורך בהכשרה אינטנסיבית יותר לפרמדיקים ולצוותי חירום, במיוחד בכל הנוגע לטיפול במצבי חירום של יילודים ופעוטות. הפרשה מוכיחה כי היעדר טיפול הולם בזמן אמת עלול להיות הרסני, וכי צוותי החירום חייבים להפנים את משמעות האחריות שמוטלת עליהם.

אחריות הפרמדיק והרשלנות שנקבעה בפסק הדין

בית המשפט קבע כי הפרמדיק פעל ברשלנות חמורה שהובילה לנזק בלתי הפיך לתינוקת. האחריות המרכזית שלו התבטאה בכמה מישורים קריטיים:

1. אי-מתן טיפול מידי בהיפוגליקמיה – רמת הסוכר של התינוקת הייתה נמוכה באופן מסכן חיים, אך הפרמדיק לא העניק לה טיפול בגלוקוז, אף שזהו חלק מהפרוטוקול הרפואי במקרה של היפוגליקמיה חמורה.
2. אי-ביצוע פעולות החייאה מתקדמות – כאשר תינוקת נמצאת במצב של הכחלה ואובדן הכרה, יש לבצע החייאה מתקדמת שכוללת ניהול נתיב אוויר, הנשמה נכונה וניטור מדדים. הפרמדיק הסתפק בהנשמה חלקית בלבד.
3. התמקדות בפינוי על חשבון טיפול מציל חיים – במקום לייצב את מצבה של הפעוטה ולהעניק טיפול נדרש בשטח, הפרמדיק החליט לפנות אותה במהירות לבית החולים, מתוך מחשבה שהטיפול יינתן שם. בית המשפט קבע שזו הייתה החלטה שגויה וקטלנית, שכן כל דקה ללא טיפול תרמה לנזק מוחי בלתי הפיך.
4. דיווח כוזב ולא מדויק – המסמכים שהגיש הצוות הרפואי כללו נתונים שלא תאמו את המצב הרפואי האמיתי שנמצא בבית החולים, דבר המעיד על תיעוד רשלני או אפילו ניסיון לטיוח חלק מהפעולות שלא בוצעו.
5. חוסר שיקול דעת רפואי עצמאי – פרמדיקים נדרשים לא להסתמך אך ורק על הנחיות רופא המרפאה, אלא להפעיל שיקול דעת רפואי עצמאי. במקרה זה, הפרמדיק לא זיהה את הדחיפות הקריטית של המצב, ולא פעל לפי הנהלים המחייבים אותו.

מה היה עליו לעשות?

לפי פרוטוקולים רפואיים מקובלים, ועל פי החובה של פרמדיקים בשטח, הפרמדיק היה צריך לנקוט בפעולות הבאות:

1. מתן גלוקוז מיידי – הטיפול הסטנדרטי להיפוגליקמיה חמורה הוא מתן גלוקוז דרך הווריד או, במקרה שאין גישה ורידית, בהזרקה תוך שרירית. פעולה זו הייתה יכולה להציל את חיי הפעוטה או למנוע את הנזק הנוירולוגי החמור.
2. ביצוע החייאה מלאה לפי הצורך – כאשר פעוטה נמצאת במצב של אובדן הכרה ואי-יציבות נשימתית, הפרמדיק מחויב לבצע החייאה מתקדמת, כולל שימוש בציוד הנשמה מתקדם, החדרת טובוס במידת הצורך, ושימוש בתרופות תומכות לפי הפרוטוקולים.
3. ניטור מצב המטופלת באופן רציף – היה עליו לבצע מדידות חוזרות ונשנות של סטורציה, לחץ דם ורמות סוכר, ולא להסתמך רק על הבדיקה הראשונית.
4. קבלת החלטות בזמן אמת – במקום להסתמך על הנחת יסוד ש"בית החולים יטפל במקרה", היה עליו להבין שהוא החוליה הראשונה והקריטית ביותר בשרשרת ההצלה, ולנקוט בפעולות מיידיות.
5. תיעוד אמין ומדויק – הדיווח הרפואי חייב לשקף במדויק את הנתונים הרפואיים שנמדדו, ולא לכלול טעויות או השמטות שעלולות להסתיר כשלים בטיפול.

מסקנות לכלל העוסקים ברפואת חירום

1. פינוי אינו תחליף לטיפול בשטח
אחת הטעויות הנפוצות בצוותי חירום היא התמקדות בפינוי מהיר לבית החולים, תוך הזנחת טיפול חיוני שיש לבצע במקום. במקרה של היפוגליקמיה קשה, כל דקה חשובה, והמתנה להגעה לבית החולים יכולה להיות קריטית ואף קטלנית.

2. יש לפעול על פי פרוטוקולים רפואיים ברורים
מצבי חירום רפואיים דורשים תגובה מהירה ומדויקת, בהתאם להנחיות ברורות. היפוגליקמיה מסכנת חיים היא אחד המצבים שבהם אסור לעכב טיפול, והנוהל מחייב מתן גלוקוז באופן מיידי. הפרמדיק במקרה זה הפר את הנוהל, וכתוצאה מכך נגרם נזק חמור.

3. אחריות הפרמדיק אינה פחותה מאחריות רופא
פרמדיק אינו רק "מבצע פקודות" אלא נושא באחריות רפואית מלאה בכל שלב. הוא חייב להפעיל שיקול דעת עצמאי, לזהות מקרים שבהם נדרש טיפול דחוף, ולבצע אותו ללא דיחוי.

4. תיעוד מדויק יכול להציל חיים – וגם למנוע הסתבכות משפטית
במקרים רפואיים קריטיים, תיעוד אמין של מצבו של המטופל ושל הפעולות שבוצעו יכול להיות ההבדל בין הצלחה רפואית לבין הסתבכות משפטית. רישום חסר או לא מדויק עלול לא רק לפגוע באמון הציבור, אלא גם לשמש כראיה נגד הצוות הרפואי במקרה של תביעה משפטית.

5. הצורך בהכשרה ופיקוח קפדני יותר לצוותי מד"א
הפרשה הזו ממחישה עד כמה חשוב להקפיד על הכשרה מתמדת לפרמדיקים, במיוחד כאשר מדובר בטיפול בפעוטות, בתינוקות ובמצבי חירום קריטיים. חוסר ידע או טעות בהחלטה עלולים להוביל לנזקים בלתי הפיכים. ייתכן שמד"א צריכה להגביר את הפיקוח על איכות הטיפול בשטח, לחייב הכשרות רענון תכופות יותר ולבצע בדיקות פנימיות להבטחת ביצוע פרוטוקולים רפואיים נכונים.

6. מסר חד לכלל אנשי הרפואה הדחופה
פסק הדין משמש כתמרור אזהרה ברור לכל אנשי הרפואה הדחופה: רשלנות בטיפול בחולה עלולה להסתיים בנזקים בלתי הפיכים, ולגרור השלכות משפטיות וכלכליות חמורות. הטיפול הניתן בשטח הוא קריטי ויכול להכריע את גורלו של המטופל. כל אנשי הרפואה – פרמדיקים, רופאים וחובשים – מחויבים להבין את חשיבות תפקידם ולפעול בהתאם לסטנדרטים הגבוהים ביותר של מקצועיות ומיומנות.