בפסק דין שניתן לאחרונה (12 בפברואר 2025) דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורה של ליטל אוזן (עב"ל 42250-02-23), עובדת כפקחית חניה בעיריית אשקלון, שביקשה להכיר בליקוי מסוג תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בכפות ידיה כפגיעה בעבודה. המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה אם תנועות חוזרות ונשנות של סריקת רכבים וצילומם במהלך המשמרת, יכולות להוביל במרוצת הזמן לליקוי רפואי המזכה את העובד בהכרה מטעם המוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי, בהרכב השופטות לאה גליקסמן, סיגל דוידוב-מוטולה והשופט רועי פוליאק, לצד נציגי הציבור אמיר ירון ודן חן, קבע כי אין ראיות מספיקות להוכחת הקשר הסיבתי בין אופי העבודה לבין התפתחות התסמונת אצל אוזן. בכך אימץ למעשה את קביעות בית הדין האזורי בבאר שבע, אשר דחה את התביעה המקורית.

רקע עובדתי: תביעת פקחית החניה

ליטל אוזן, ילידת 1983, הועסקה כפקחית חניה בעיריית אשקלון משנת 2014. במסגרת תפקידה, היא סורקת רכבים החונים בשטחי העיר ובמקרה הצורך מפיקה דוחות חניה – הכוללים גם צילומים של הרכב. לטענת אוזן, היא ביצעה במהלך יום עבודה שלם מאות תנועות חוזרות של אחיזת המכשיר (טלפון או מכשיר נייד ייעודי), כיפוף ויישור של שורשי כפות הידיים, תוך הפעלת לחץ מתמיד על התעלה הקרפלית. בשנת 2020 החלה לסבול מכאבים ומהירדמות בכפות הידיים, אובחנה כלוקה ב-CTS, ופנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכיר במחלתה כפגיעה בעבודה – הן על בסיס עילת מחלת מקצוע והן לפי תורת המיקרוטראומה.

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, בנימוק שפעולותיה של הפקחית אינן מגיעות לכדי "עומס חוזרני" המצדיק הכרה בנזק כקשור לתנאי העבודה. אוזן הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ועם הזמן הוסכם על הצדדים כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין שיחווה דעתו לגבי הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לתסמונת הידיים.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

בית הדין האזורי מינה בהסכמת הצדדים את ד"ר עידו ציון כמומחה-יועץ רפואי. על סמך החומר שהוצג לו – ובכלל זה סרטון קצר שהדגים כיצד אוזן סורקת רכבים ומצלמת אותם – הגיע המומחה למסקנה כי אמנם מדובר בתנועות חוזרות, אך תדירותן והיקפן אינם גבוהים דיים כדי ליצור פגיעה מצטברת בשורש כף היד ברמת סבירות של מעל 50%.

המומחה הצביע על שתי קבוצות פעולות:

1. סריקת הרכבים – פעולה הנמשכת שניות בודדות ואינה כרוכה במנח קיצוני או בהפעלת כוח משמעותי.
2. הפקת דו"ח וצילום הרכב – לפי התשתית שהוצגה, אוזן מפיקה בממוצע כ-30 דוחות חניה ביום. חישוביו של המומחה הראו כי מדובר בכ-3–4 דוחות לשעה, כשכל הפקה כוללת פרק זמן של כחצי דקה עד מספר דקות, שבהן יש לעתים כיפוף של המפרק.

לדבריו, גם אם אכן מתקיימת תנועה חוזרת באותן פעולות, עדיין מדובר בתדירות שאינה "צפופה" מספיק ובפרקי זמן שאינם משמעותיים דיים כדי להביא למסקנה חד-משמעית שיש קשר של גרימה או החמרה של CTS.

טענות המערערת: "המומחה סטה מהעובדות"

בערעור שהגישה לבית הדין הארצי טענה אוזן כי המומחה הרפואי למעשה יצר הבחנה שגויה בין "סריקת רכב" לבין "כתיבת דו"ח", אף שבפועל מדובר בתנועה כמעט זהה (אחיזת המכשיר בשתי הידיים וביצוע כיפוף ויישור). לטענתה, המומחה מיעט בחישוב סך התנועות החוזרות ונשנות, שכן במקום להכיר בכך שבכל אחד מכ-300 הרכבים נדרשת תנועת כיפוף, הוא התייחס לכיפוף בצורה מוגבלת רק לרגע צילום הדו"ח – פעולה של כ-30 פעמים ביום.

בנוסף, היא טענה שהמומחה נוהג על פי "אסכולה מחמירה" בתחום הרפואה התעסוקתית, השוללת בקלות רבה מדי את הקשר הסיבתי בין פעולות חוזרות ונשנות לבין התפתחות התסמונת. לטענתה, פסיקת בתי הדין לעבודה במקרים דומים (כגון קופאיות, תופרות, ספרים וסורקים בעבודות רציפות) משקפת גישה מקלה יותר, המכירה באפשרות שהפעלת כיפוף ויישור חוזר יכול להוביל ל-CTS.

עמדת המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי הזכיר מנגד כי הוא אינו חולק על כך שאוזן מבצעת תנועות חוזרות במסגרת עבודתה; אולם אין די בעצם קיומה של פעולה חוזרת כדי להצביע על קשר סיבתי. הדרישה בפסיקה – וביתר שאת בדברי המומחה – היא להראות תדירות גבוהה, חזרתיות בהפרשי זמן קצרים מאוד ולמשך פרקי זמן משמעותיים ברוב שעות יום העבודה. כאן, מבחינה כמותית, מדובר בהפסקות שלרוב עוברות כ-20 דקות בין דו"ח אחד למשנהו, ומשך הפעולה עצמה (סריקה וצילום) נמדד בעשרות שניות עד דקות בודדות.

המוסד הוסיף כי אפילו הפסיקה שהציגה המערערת, המחברת בין תסמונת התעלה הקרפלית לבין פעולות חוזרות, עוסקת בעבודות אינטנסיביות בהרבה – לרוב כאלה הכוללות משך זמן ממושך, כיפוף קיצוני או כוח התנגדות שעל העובד להפעיל.

הכרעת בית הדין הארצי לעבודה

בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב תלת-שופטי ונציגי ציבור, דחה את הערעור. הוא ציין כי אכן, על פי ההלכה הפסוקה, די בהתפתחות הדרגתית ומצטברת של נזקים (תורת המיקרוטראומה) כדי להכיר בליקוי כפגיעה בעבודה – אך זאת בתנאי שמוכח רצף של פגיעות זעירות, כל אחת מהן בעלת תרומה ממשית לנזק הכולל.

בהתייחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי, צוין כי היא ברורה ופירטה היטב את הסיבות לשלילת הקשר הסיבתי: משך התנועות קצר ומרווח הזמן בין תנועה חוזרת אחת לשנייה ארוך יחסית. כך, העבודה בפועל אינה נכנסת תחת ההגדרה של רצף פעולות חוזרות הדוקות או ב"מחזור זמן" קצר, כפי שנדרש לפי חלק מהמחקרים המצוטטים. כן נקבע כי המומחה לא התעלם מהסרטון שהציגה אוזן, אלא התייחס אליו, ואף דייק בהסבר שמנח כף היד ברוב המקרים אינו קיצוני או כרוך במאמץ "רוטט" או "דוחס".

בית הדין הארצי הוסיף כי לא הובאה ראיה לכך שהמומחה משתייך ל"אסכולה מחמירה"; למעשה, הוא הכיר באפשרות שפעולה חוזרת בתנאים מסוימים עלולה לגרום ל-CTS. ההבחנה היא שעבודתה של אוזן, לפי הנתונים הכמותיים שהוצגו, אינה עולה כדי מצב שבית הדין יכול לראות בו "עומס חוזרני" מספיק לאורך זמן.

חשיבות פסק הדין

מבחינה משפטית וציבורית, לפסק הדין יש שני היבטים חשובים:

1. אישור הלכת המיקרוטראומה – בית הדין הארצי שב ומדגיש את הכללים הידועים: כדי להכיר ב-CTS כפגיעה בעבודה, אין צורך ב"תאונה" קלאסית אחת, אלא ניתן להסתמך על הצטברות פגיעות זעירות לאורך זמן. יחד עם זאת, ההכרה תלויה בהצגת תדירות מספקת של תנועות בעלות אופי מזיק.
2. התרחבות או צמצום של "המקצועות המועדים" – עובדים במקצועות מסוימים (לדוגמה, מי שמבצעים פעולות ידניות רציפות, תופרות, קופאיות וכו') עשויים לעמוד בתנאי המיקרוטראומה. אלא שבמקרה זה, קבע בית הדין הארצי כי פקחית חניה לא הגיעה לרף אינטנסיביות התנועות הנדרש.

עבור ציבור העובדים, פסק הדין מחזק את ההבנה שהתהליך להכרה במחלת מקצוע או במיקרוטראומה בשל CTS דורש הוכחה קפדנית של היקף פעילות אינטנסיבי ומצטבר, ולא די בציון העובדה שהעובד מבצע תנועות דומות מספר פעמים ביום. מן העבר השני, רשויות הביטוח הלאומי ימשיכו לבחון בקפידה את אופי הפעולות, משכן, תדירותן ואופן ביצוען.

סיכום

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של ליטל אוזן להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה, לאחר שמצא כי התנועות שחזרה עליהן במהלך עבודתה לא הופיעו בפרקי זמן צפופים מספיקים ולא נמשכו פרקי זמן משמעותיים דיים כדי ליצור "עומס חוזרני" המצדיק אבחנה של מיקרוטראומה. המומחה הרפואי שמונה בתיק לא שלל עקרונית שישנם מקצועות המאופיינים בתדירות גבוהה של תנועות כף יד וזרוע, העלולות לגרום ל-CTS, אך המקרה הנוכחי לא עמד לטענתו באותם תנאים.

משמעות פסק הדין היא שאוזן לא תוכל ליהנות מגמלאות המגיעות למי שמוכר כנפגע עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. יחד עם זאת, מדובר בפסיקה שעשויה להשפיע גם על תביעות דומות בעתיד: התובעים יידרשו להציג ראיות משכנעות בדבר חוזרנות התנועות, היקפן, משכן, משקל המאמץ וכדומה. כל עוד לא תוצג תמונה ברורה של שגרת עבודה אינטנסיבית המוכרת בפסיקה ככזו הגורמת ל-CTS, ספק אם תתקבל טענה לקשר סיבתי מובהק.

ב"כ המערערת עו"ד הילה שוורץ

ב"כ המשיב עו"ד חנן פוטרמן