מחלוקת משפטית מורכבת ורבת שנים הגיעה לאחרונה לסופה בפסק דין מפורט שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי השופט נפתלי שילה. ההחלטה, שפורסמה לאחרונה, עוסקת בשאלה מי הבעלים החוקיים של שתי חלקות אדמה בגוש 3947 בראשון לציון, חלקות מספר 10 ו-12, הרשומות על שם חברת "אדמת מנחם בגוש 3947 בע"מ".

רקע לפרשה: מי הבעלים האמיתי?

הסיפור מתחיל בשנת 1961, כאשר החברה הוקמה על ידי מנחם עבאד ויעקב רימון ז"ל, שהחזיקו במקרקעין המדוברים. בעקבות סכסוכים ומאבקים פנימיים, התגלעה מחלוקת סביב זהות הבעלים האמיתיים של הקרקע, במיוחד לאחר שהחברה נמחקה מרישומי רשם החברות בשנות ה-60 המאוחרות.

יורשי המייסדים הגישו תביעה וביקשו מבית המשפט להצהיר כי הם הבעלים החוקיים של החברה והמקרקעין, בטענה שהחברה מעולם לא מכרה את הקרקע למנהל מנחם ויסמן, ולכן הקרקע עדיין שייכת לחברה וליורשיה.

מנגד, יורשיו של מנחם ויסמן, שיוצגו על ידי עו"ד שאול נפתלין, טענו כי העסקה למכירת הקרקע למנחם בוצעה כדין כבר בשנת 1962, ולכן הקרקע עברה לרשותו ובהמשך לאלמנתו קלוטילדה ויסמן.

טענות הצדדים: בין רישומי טאבו למס רכוש

התובעים, יורשי המנוחים, שיוצגו על ידי עו"ד משה ליפל, הסתמכו על רישומי לשכת רישום המקרקעין (טאבו), שלפיהם הקרקע עדיין רשומה על שם החברה. הם טענו כי אין הוכחות מספקות לכך שהמקרקעין נמכרו, והצביעו על היעדר מסמכים המעידים על מכירה מפורשת או תשלום מסים בגינה.

הנתבע, יורש קלוטילדה ויסמן, טען לעומת זאת, כי רישומי מס רכוש והודעות רשמיות שנשלחו למשפחה במהלך השנים מוכיחים שהעסקה התרחשה בפועל, וקלוטילדה שילמה באופן רציף את מיסי הרכוש עד ביטולו בשנת 1999.

העדות המכרעת: פנקסי השדה של רשות המיסים

בית המשפט קבע כי עדותה של גב' שגית לקור שער, מנהלת אגף שומת מקרקעין ברשות המיסים, הייתה גורם מכריע בפסק הדין. לקור שער העידה שפנקסי השדה הם אמינים ומהימנים ומייצגים נכונה את הבעלות על הקרקע. על פי פנקסי השדה, הקרקע הועברה לחזקת קלוטילדה ויסמן ב-11 ביוני 1977.

עוד הובהר כי מנחם ויסמן ואלמנתו קלוטילדה שילמו את מס הרכוש במשך עשרות שנים, עובדה שחיזקה משמעותית את טענת הנתבעים בדבר בעלותם במקרקעין.

פסק הדין: הקרקע אינה של היורשים התובעים

השופט נפתלי שילה ציין בפסק הדין כי למרות שהקרקע רשומה על שם החברה בלשכת רישום המקרקעין, הנתבעים הצליחו לעמוד בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליהם. נקבע כי העסקה בוצעה עוד טרם כניסת חוק המקרקעין לתוקף, ועל כן דרישת הכתב שהייתה קיימת בתקופה הרלוונטית היא דרישה ראייתית בלבד ולא מהותית.

עוד הדגיש השופט כי על אף פערים וסתירות מסוימות בעדות הנתבעים וברישומים השונים, עדותה של גב' לקור שער מרשות המיסים, בשילוב התשלומים הרציפים והמסמכים הרלוונטיים, מכריעים את הכף לטובת הנתבע.

התוצאה הסופית היא דחיית התביעה שהגישו יורשי המייסדים, והכרה בכך שהמקרקעין עברו בפועל לחזקת קלוטילדה ויסמן.

הסוגיה שנותרה פתוחה: מי ישלם את חובות האגרות?

לצד ההכרעה המרכזית, הותיר בית המשפט שאלה פתוחה: מי חייב לשלם את האגרות ששולמו לצורך החייאת החברה ברשם החברות? נקבע שהסוגיה תידון בנפרד במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה.

משמעות פסק הדין: הזהרה לבעלי קרקעות ישנות

פרשה זו מהווה תזכורת חשובה לכך שזכויות במקרקעין, במיוחד כאלו שנרכשו לפני עשרות שנים, עלולות להוביל לסכסוכים משפטיים מורכבים. ההחלטה מדגישה את החשיבות שבשמירת מסמכים, ביצוע פעולות רישום מתאימות ועריכת צוואות מפורטות, כדי להימנע מסכסוכים ארוכים ויקרים בבית המשפט.

פסק הדין ניתן ביום 6 באפריל 2025 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי השופט נפתלי שילה. את התובעים ייצג עו"ד משה ליפל, ואילו את הנתבע ייצג עו"ד שאול נפתלין. הנתבע זכה גם בפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 75,000 ש"ח.