בעבר ניתן לתובעים וליתר שותפיהם במקרקעין היתר בניה המאפשר “הקמת 4 מבני מגורים צמודי קרקע בני שתי קומות בקיר משותף + ממ”ד +  חדר וחלל גג רעפים + מרתף + 3 פרגולות בצמוד לחדר על הגג + חניות מקורות + מרפסות פתוחות ובסה”כ 4 יחידות דיור.

התובעים, כך נטען, בנו את הקוטג’ים בסטנדרט גבוה על פי ההיתר המקורי ובמטרה להפיק מהם רווחים.  כפועל יוצא נבנו שני קוטג’ים דו משפחתיים עם קיר משותף בשטח של כ- 288 מ”ר כל אחד. הקוטג’ים הדו משפחתיים בהם עסקינן ממוקמים בחלק המגרש הצפוני והם בבעלות התובעים.

בניית הקוטג’ים שבבעלות התובעים הסתיימה לטענתם בחודש 2/2013, לרבות חיבורם לכלל המערכות הנדרשות ובהם מים וביוב וכבר ממועד זה ניתן היה לקבל בגינם טופס 4 ולאכלסם, אלא שהעירייה סירבה להעניק להם טופס 4 בטענה שהקוטג’ים נבנו בחריגות מהיתר הבניה  המקורי.

בתאריך 6.2.2014 ועל מנת להקטין נזקיהם הגישו התובעים בקשה להיתר שינויים שכללה שינויים בקומות ללא תוספת שטח, ביטול קירוי חניה לשתי יחידות דיור, שינוי בחלל גג הרעפים ללא תוספת שטח, שינוי בחיפוי המבנה והגדרות וכן ביקשו הקלה על גובה קומת המרתף כך שתעמוד על 2.5 מ’ במקום 2.4 מ’ הוועדה המקומית אישרה את ההקלה בגובה המרתף וביטול קירוי החניה אך דחתה את יתר המבוקש בבקשה להיתר שינויים.

לכן הגישו התובעים ערר על החלטת הועדה המקומית בבקשה להיתר שינויים. והתקבלה החלטת ועדת הערר בערר המתוקן שהתקבל חלקית ונקבע כי אין בסיס, כך נטען, לדרישת העירייה להתאים את החיפוי במבנה לנספח הבינוי המנחה בשל אחידות אדריכלית בשכונה ובסביבה הקרובה לבניינים ולאור העובדה שעבודות החיפוי בבניינים אותם בנו התובעים הסתיימה זה מכבר (עותק ההחלטה צורף כנספח ו’ לכתב התביעה).

כאן המקום לציין כי בתאריך 9.1.18 העניקה העירייה לתובעים טופס 4, ואפשרה את אכלוס המבנים, אך עדיין נמנעה מלהעניק להם תעודת גמר. לפיכך, ובעצם מניעת קבלת טופס 4 במועד מוקדם יותר וחוסר האפשרות לאכלס את המבנים ולהפיק מהם רווחים, נגרמו לתובעים לטענתם נזקים המתייחסים לתקופה שמיום סיום בניית המבנים בחודש פברואר 2013 ועד למתן טופס 4 בפועל בינואר 2018, מאחר ולאורך תקופה זו לא ניתן היה להשכיר את הקוטג’ים.

כמו כן טענו התובעים לירידת ערך בשווי הקוטג’ים מאחר והעירייה סירבה לאפשר בניית חדרים על הגג, למרות התכניות החלות על המקרקעין, כפי העולה מחוו”ד השמאי מטעמם, מר הרמן.

בנוסף, נאלצו התובעים לפי דרישת העירייה לצקת בחצרות האנגליים של הבניינים הגבהות בטון בגובה של 40 ס”מ שגרמו להעמסת יתר בסדר גודל של 500 ק”ג למ”ר מעבר לעומס המתוכנן המהווה מפגע בטיחותי ומחייב פירוקם וכפועל יוצא גם יחייבו הוצאה כספית ניכרת.

לאור אלה, טענו התובעים להתרשלות העירייה במילוי תפקידה ולגרימת נזקים. בנוסף, טענו להפרת חובה חקוקה באי מתן טופס 4 לקוטג’ים למרות העדר כל מניעה חוקית לכך. מעבר לכך, מנעה העירייה יכולת מימוש בניית חדר על הגג וסירוב לתן טופס 4 לקוטג’ים תוך פגיעה בזכות הקניין של התובעים, מקום בו מצופה מהרשות להפעיל סמכויות כדין עפ”י השוויון בפני החוק, תוך הענקת טופס 4 לבניינים אחרים באותה שכונה למרות שנבנו בניגוד להוראות נספח הבינוי או לא נבנו לפי דרישות העירייה ביחס לבניינים נשוא התביעה ובכך נהגה העירייה אפליה אסורה על בסיס שיקולים זרים.

טענו התובעים, כי בשל אי השכרת הקוטג’ים נגרם להם אבדן הכנסה בסך 1,760,000 ₪; בשל אי מתן אפשרות בניית חדר בגג הקוטג’ים, ירד ערך הקוטג’ים ב- 290,000 ₪; בשל העובדה שנאלצו לצקת הגבהות בטון בחצרן האנגליות של הבניינים אותם נאלצו התובעים לפרק, נגרמה להם הוצאה בסך 105,000 ₪; בנוסף שילמו התובעים לעירייה תשלומי ארנונה מחודש אוק’ 2013 עד למועד קבלת טופס 4 בסך 65,354.51 ₪ וכן שילמו לחברת החשמל בגין החזקת מונה לצריכת חשמל 2,050 ₪; עוד נגרמו לתובעים הוצאות בגין ההליכים המשפטיים לצורך קבלת טופס 4 בסך 95,016 ₪ כולל מע”מ; מעבר לאלה תבעו את עלות שכרו של השמאי אשר הרמן בסך 15,795 ₪ כולל מע”מ ואת עלות המהנדס איליה קפלן בסך 820 ₪; העירייה גם חילטה ערבות אותה הפקידו התובעים שנועדה לאי אכלוס הקוטג’ים טרם קבלת טופס 4 וזאת בתאריך 21.5.13 למרות שחלפו 6 ימים מתום תוקף הערבות ובניגוד לתנאיה ובכך הסבו לתובעים נזק שעומד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה ותשלומי חובה), התש”מ -1980, על הסך של 30,218 ₪ ובסה”כ הנזק הממוני הוערך ב- 2,364,253 ₪. בנוסף עתרו לפיצויים בגין נזק לא ממוני אותם העמידו על הסך של 250,000 ₪ ובסה”כ תבעו 2,614,253 ₪

בית המשפט הטיל את האחריות לעיריה וכתב: בנסיבות המקרה דנא יש לבחון האם הייתה מוטלת על הנתבעות החובה להעניק לתובעים טופס 4 ומתי והאם הנתבעות הפרו חובתן זו?  לטעמי הנתבעות הפרו חובתן זו ונדמה כי גם הנתבעות מסכימות עם עצם הצורך בהנפקת טופס 4 עוד קודם למועד הו הונפק בפועל אם כי בשפה רפה. לטעמי לא הייתה כל מניעה להעניק לתובעים את האישור המיוחל לו הם ממתינים בקוצר רוח שנים לא מבוטלות מיד לאחר קבלת החלטת וועדת הערר ובחינה האם טופלו החצרות האנגליים כפי הנדרש, היינו 18.5.2017 כאמור בדו”ח הביקורת דלעיל. רצונן של הנתבעות להמשיך ולהתדיין בביה”מ המנהלי במסגרת העתירה המנהלית אינו מצדיק מניעת טופס 4 מהאזרח שבנה את ביתו ומבקש לממש את זכותו ברכושו לאחר שהינו עומד בדרישות הדין לעניין קבלת טופס 4 גם לטעמה של הרשות.

כב’ השופט אליהו בכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתיק בהרחבה ובכמה דיונים שהתקיימו, החליט להטיל על העיריה חיוב כספי של 233,830 ₪ והוצאות משפט ע”ס 50,000 שקל

ת”א 54487-09-19 אהרונוב ואח’ נ’ עירית חולון ואח’