בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בהרכב הדיינים הרב דוד יוסף, נשיא בית הדין, הרב מימון נהרי, והרב מאיר פרימן, דחה לאחרונה ערעור של אם על פסק דין שהתקבל בבית הדין הרבני האזורי בנתניה, אשר עסק בגובה דמי מזונות הילדים. פסק הדין עוסק בשאלות מהותיות הקשורות לסמכות בית הדין הרבני בענייני מזונות, תוך התייחסות לפסיקה חשובה של בג"ץ בנושא זה (5988/21).

רקע הסכסוך: הסדרי שהות כמעט שוויוניים ומחלוקת כלכלית

הצדדים, אשר נישאו כדת משה וישראל בארצות הברית, הגיעו לגירושין בבית הדין הרבני בישראל. לזוג שלושה ילדים קטינים (בני 3, 6 ו-8), הנמצאים בהסדרי שהות כמעט שוויוניים בין ההורים. האב משתכר כ-23 אלף שקלים נטו בחודש, והאם אינה עובדת באופן קבוע, אך הצהירה כי בכוונתה לשוב לעבודה.

בית הדין הרבני האזורי בנתניה פסק מזונות חודשיים בסך 800 שקלים לכל ילד, בנוסף לתשלום עבור מדור בסכום של 2,300 שקלים, החל ממכירת הדירה המשותפת. בנוסף, נקבע כי האב יישא במחצית ההוצאות החריגות עבור חינוך ובריאות.

טענות האם: היעדר סמכות ודרישה להגדלת המזונות

המערערת, שיוצגה על ידי עורך הדין אורי זמברג, טענה בבית הדין הגדול כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא המזונות, מאחר שנישואיהם נרשמו כנישואים אזרחיים בארצות הברית ומעמדם המשפטי בישראל הוא של "ידועים בציבור". בהתאם לכך, לדבריה, הסמכות לדון במזונות ילדים לא יכולה להיות כרוכה בתביעת הגירושין. עוד טענה האם כי נפלו פגמים חמורים בניהול ההליך בבית הדין האזורי, בין היתר בכך שלא התקיים דיון יסודי בצרכים הכלכליים של הילדים, ובטענה כי בית הדין לא התייחס כראוי ליכולת הכלכלית הגבוהה של האב.

האם ביקשה מבית הדין להורות על קביעת מזונות בסכום גבוה משמעותית, כ-1,500 שקלים לכל ילד, בתוספת תשלומי מדור מוגדלים, וביקשה גם שינוי במפתח החלוקה של הוצאות החינוך והבריאות החריגות, כך שיחולקו 80% על האב ו-20% על האם.

טענות האב: סמכות קיימת וחוסר תום לב מצד האם

האב, שיוצג על ידי עורך הדין יהונתן סורפין, טען מנגד כי לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות הילדים, לאור הסכמתה המפורשת של האם במסגרת כתבי הטענות שהגישה בעצמה לבית הדין האזורי. כמו כן, טען האב כי לא נפל כל פגם בניהול ההליך, וכי פסיקת המזונות תואמת את ההכנסות וצרכי הילדים, בייחוד נוכח הסדרי השהות השוויוניים. לדבריו, טענת האם בנושא חוסר הסמכות הועלתה באיחור רב ובחוסר תום לב, רק לאחר שהפסיקה לא תאמה את ציפיותיה.

החלטת בית הדין הגדול: דחיית הערעור והגדלת המזונות בהסכמה

בהחלטה מנומקת, בית הדין הגדול דחה את כל טענות האם, וקבע כי הסמכות של בית הדין הרבני לדון במזונות קיימת באופן ברור, זאת מאחר והצדדים הסכימו במפורש לכך בכתבי הטענות שהוגשו בבית הדין האזורי. בית הדין הגדול התייחס לפסיקת בג"ץ 5988/21, אך קבע כי היא אינה משנה במקרה הנוכחי את המצב המשפטי, מאחר שסמכות בית הדין ניתנה כאן מכוח הסכמה מפורשת של שני הצדדים ולא רק מכוח כריכה לתביעת הגירושין.

בנוסף, הדיינים דחו את הטענות בדבר טעויות בהלכה, שיקול דעת לקוי או עובדות לא מדויקות. על פי בית הדין, הוכח בבירור כי מתקיימים הסדרי שהות כמעט שוויוניים וכי ההכנסות והצרכים הכלכליים של הילדים נבדקו לעומק.

עם זאת, בית הדין אישר את הצעת האב להגדיל באופן וולונטרי את סכום המזונות החודשי ל-1,000 שקלים לכל ילד, ובכך הוסיף 200 שקלים לכל ילד על הסכום המקורי שנפסק בבית הדין האזורי.

בעניין הוצאות המשפט, החליט בית הדין, לפנים משורת הדין ולאור המצב הכלכלי של האם, שלא לחייבה בהוצאות האב.

השלכות נרחבות של הפסיקה

פסיקה זו של בית הדין הרבני הגדול מחזקת את מעמד בתי הדין הרבניים לדון בנושא מזונות ילדים, במיוחד כאשר קיימת הסכמה ברורה של שני הצדדים. ההחלטה מציבה תקדים משפטי משמעותי עבור מקרים דומים בהם מתעוררת מחלוקת על סמכות בית הדין.

בית הדין סיים את פסק הדין בקריאה למחוקק להסדיר במהירות את שאלת סמכות בתי הדין בענייני מזונות ילדים, על מנת למנוע אי ודאות משפטית ועיכובים בסכסוכי גירושין.

פסק הדין ניתן ביום כ"ג באדר התשפ"ה (23 במרץ 2025), בירושלים.