גל של מחלוקת שוטף את מערכת המשפט בישראל, בעקבות מכתב דרמטי ששיגרה ועדת הגנת המקצוע של לשכת עורכי הדין בראשות עו"ד יוסף ויצמן, אל מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אלי בן דהן. במרכז הסערה: חוברת מידע חדשה שפרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים, העוסקת בהנחיות בנושא ירושות וצוואות, אשר – לטענת ועדת הגנת המקצוע – מעודדת באופן שגוי את הציבור להאמין שאין צורך בייצוג עורכי דין בענייני ירושות וצוואות, אלא רק במקרים חריגים.

בחוברת שהופצה לציבור לאחרונה, מתואר כי במרבית המקרים די בשירותיו של טוען רבני על מנת לייצג את בעלי הדין בענייני ירושה וצוואה, וכי ייצוג על ידי עורך דין נדרש רק לעיתים נדירות. לפי הטענות במכתב, עובדה זו יוצרת רושם מטעה, כאילו עורכי דין אינם נחוצים ואף פחות מתאימים לייצג בעניינים משפטיים המתנהלים בבתי הדין הרבניים, לעומת טוענים רבניים. מלבד הטענה בדבר הטעיית הציבור, מבהירים בלשכת עורכי הדין כי פרסום זה עלול לגרום נזק הן לציבור (שעלול לאבד סיוע משפטי חיוני) והן לעורכי הדין עצמם.

האשמות קשות ופגיעה אפשרית בחופש העיסוק

המכתב בחתימת עו"ד ויצמן יחד עם עו"ד רון לוונטל יו"ר ועדת לשון הרע, עצמו עמוס בטיעונים עקרוניים ומשפטיים. בין היתר, מציינת ועדת הגנת המקצוע כי פרסום זה עלול לפגוע קשות בזכות העיסוק של עורכי דין – זכות המעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק – וכי הצגת עורכי הדין כנחותים או מיותרים יוצרת אפליה פסולה. יתרה מכך, נטען כי מדובר ב"פגיעה בפרנסתם ובעיסוקם של אלפי עורכי דין" ברחבי הארץ, וכי אין לכך שום עיגון בחוק המצדיק פסילה מוחלטת של שירותיהם בתחום ירושות וצוואות.

במכתב אף נרמזת אפשרות של עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, וכי ניתן לראות בפרסום מעין "לשון הרע על ציבור" – שהרי הוא מוציא דיבתם של עורכי הדין כאילו אינם מוכשרים או אינם דרושים לציבור בבתי הדין הרבניים. מדובר בהאשמה חמורה, שכן היא מעלה את האפשרות של נקיטת הליכים משפטיים בידי לשכת עורכי הדין, במידה שלא יינתן מענה נאות למכתב.

עו"ד רון לוונטל

עו"ד יוסף ויצמן

"עיוות דין של ממש": הטענה בדבר הטעיית הציבור

ועדת הגנת המקצוע מוסיפה אזהרה חשובה: ההנחיה הגורפת בחוברת, שלפיה מומלץ לפנות לטוענים רבניים במקום לעורכי דין בענייני ירושה וצוואה, עלולה לגרום להטעיית בעלי דין. חלק נכבד מהסכסוכים בענייני משפחה – ובכלל זה ירושות וצוואות – עשויים לחפוף סכסוכים משפטיים המתנהלים במקביל בבתי משפט לענייני משפחה. במקרים אלו, עורכי דין דווקא עשויים להציע יתרון משמעותי, שכן השכלתם המשפטית מקיפה גם את תחומי הדין האזרחי והחוק המהותי, וביכולתם לשלב בין הערכאות השונות בהתאם לצורך.

האם בכל זאת יש מקרים שבהם טוען רבני יכול לסייע לציבור? בהחלט. אין חולק שטוענים רבניים הם אנשי מקצוע המכירים לעומק את הסוגיות ההלכתיות והנהלים הדתיים. אולם, המכתב טוען כי האופן שבו הוצג התפקיד של עורכי הדין בחוברת שגוי ומסוכן, מפני שהוא מפשט את הדברים יתר על המידה ומקטין את חשיבות הייעוץ המשפטי המקיף.

דרישה לתיקון ולפרסום הבהרה רשמית

בסיום המכתב דורשים נציגי לשכת עורכי הדין ממנהל בתי הדין הרבניים לתקן לאלתר את ההנחיות הכתובות בחוברת המידע, ולפרסם הבהרה רשמית שתדגיש את החשיבות ואת התועלת בייצוג בידי עורך דין בערכאות משפטיות.
"לא יעלה על הדעת שגוף שלטוני יפרסם הנחיות רשמיות בעלות אופי כל כך גורף ודורסני, שיוצרות מצג כאילו עבודת עורכי הדין נופלת במשהו מזו של טוענים רבניים," נכתב במכתב. "ציפייתנו היא שהפרסום יתוקן, ולציבור יימסר מידע מאוזן והגון, המשקף את היתרונות והצרכים בייצוג משפטי של עורכי דין."

המכתב שנשלח

המכתב שנשלח

הפרסום הבעייתי

תגובת המערכת: "נשקול את הצעדים המשפטיים האפשריים"

גורמים בלשכת עורכי הדין מסרו לנו כי אם לא יתקיים דיאלוג מיידי מול הנהלת בתי הדין הרבניים, עשויים אנשי המקצוע לשקול צעדים משפטיים שונים, בכלל זאת פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, ובמקרה הצורך אף בחינה של הגשת תביעה בגין לשון הרע על ציבור או בגין פגיעה בחופש העיסוק. "הפרסום הפוגעני הזה חוצה קווים אדומים – גם משפטית וגם ציבורית," טוענים גורמים מתוך הוועדה, ומדגישים כי מחובתה של מערכת המשפט להציג בפני הציבור עובדות נכונות ומאוזנות.

מבט קדימה: רוחות של שינוי או מאבק מתמשך?

בשלב זה טרם נתקבלה תגובה רשמית מצד מנהל בתי הדין הרבניים, ולפיכך לא ברור אם הסערה תגיע אל סופה בקרוב. יחד עם זאת, ברור שהמכתב עשוי להוות זרז לדיון מהותי בדבר גבולות הגזרה שבין טוענים רבניים לעורכי דין והאיזון הנכון בין הדין הדתי לדין האזרחי בישראל.

האם יתקבלו דרישות לשכת עורכי הדין, והחוברת אכן תעבור תיקון משמעותי? או שמא נדמה כי המאבק עומד רק בתחילתו, והציבור ימשיך לעקוב בדריכות אחר המתרחש? כך או כך, נראה שהסוגיה כבר חוללה סערה ציבורית-משפטית לא מבוטלת, שתדרוש מענה ברור והסכמות מחודשות בין הגורמים הרשמיים של עולם המשפט והדין הדתי.