יש פסקי דין שמאירים עקרונות משפטיים חשובים. יש כאלה שצוללים לעובי הקורה של יחסים בין שכנים. ויש פסקי דין שמטיילים ביד בוטחת במבוך של שטרי בוררות, מכתבים סותרים, עימותים אישיים – ומסתיימים בקביעה עקרונית שמחזירה לחיים את מי שכבר הוכרז כ"מתפטר".

כזהו פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בפתח תקווה על ידי כבוד השופטת זהבית אלדר. המדובר בסכסוך שכנים סוער בין משפחות יגודייב ומימון – שכנות שהפכה לסיפור בלשי של דיני בוררות, תום לב דיוני ושאלת מיליון הדולר: האם ניתן להחזיר בורר שכבר התפטר? ואם כן – מתי ולמה?

🔍 ביוב, נזקים – ובוררות באמצע

תחילתו של הסיפור – כמו הרבה סיפורים ישראליים – בשכונה שקטה, שבה דבר אינו שקט באמת. משפחת מימון, התובעת, טוענת כי שכנתם, משפחת יגודייב, אחראית לתקלה מתמשכת במערכת הביוב, שגרמה להצפות, ריח נורא, פינוי בוצה, והסבת המטבח כולו. הנזק הכולל? כ-840,000 ש"ח.

אך במקום שיסתפקו בפנייה ישירה לבית המשפט, התמונה מסתבכת – ומהר. מתברר שלפחות שני שטרי בוררות נחתמו בין הצדדים. הראשון, בשנת 2019, העניק סמכות מוחלטת לבית הדין "חושן משפט" בעיר אלעד לדון בכל סכסוך בין הצדדים. ואכן, בית הדין כבר פסק בעניינם בעבר, והפסק אושר על ידי בית המשפט. אלא שמשפחת מימון לא אהבה את התוצאה – והתנגדה לאישורו. מאוחר יותר, נחתם שטר בוררות שני, שעסק במפורש בתביעות נזיקין.

מה קרה אז? לפי המשיבים (משפחת מימון), בעקבות התנגדותם לפסק הקודם, בית הדין הודיע להם, במכתב משנת 2022, כי אינו מעוניין עוד לדון בעניינם. מבחינתם, זהו סוף פסוק – הבורר התפטר, ואין עוד דרך להחזיר אותו.

אך למבקשים (משפחת יגודייב), זה לא הספיק. הם טענו כי מדובר בנסיבות לא ענייניות, וכי שטר הבוררות השני עדיין תקף. הם עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט ולהעברתו מחדש לבוררות.

⚖️ הפסיקה שמחזירה את הבורר לזירה

כאן נכנסת לתמונה פסיקה מרכזית שהשופטת אלדר נסמכת עליה – פסק הדין בעניין שרבט נ' שרבט, בו קבע בית המשפט העליון כי במקרים מסוימים, גם אם בורר מודיע על פרישתו – יוכל לשוב לתפקידו אם הנסיבות מצדיקות זאת. התנאים? שההתנגדות להשבתו אינה עניינית, שאין חשש ממשי למשוא פנים, ושהמשך ההליך בבוררות ימנע עינוי דין.

והמבחן המרכזי: תום לב.

האם משפחת מימון התנגדה להשבת הבורר מטעמים ענייניים? או שמא פשוט כי לא אהבו את פסק הדין הקודם? השופטת קובעת חד-משמעית: מדובר בהתנגדות שמקורה באכזבה, לא בסכנה של עיוות דין.

ומה עם מכתב בית הדין שממנו השתמע שהוא לא מוכן לדון עוד? מתברר שהמכתב כלל לא נחתם על ידי ההרכב הבורר, ושהוא צורף לתיק רק בשלב מאוחר, ללא הסבר מספק. אחת הטענות המפתיעות של המשיבים הייתה כי "המכתב נשכח מזיכרוני ומחקתי אותו מהמחשב" – הסבר שנדחה כמופרך.

למעשה, השופטת קובעת כי אותו מכתב לא נשלח בעקבות ניסיון אמיתי לפתוח בבוררות, אלא ככל הנראה בעקבות העימות המשפטי על אישור הפסק. בנוסף, הודעת בית הדין העדכנית מיום 4.3.25 הצהירה בפירוש: "אנו מוכנים לחזור ולהמשיך את הדיונים בתיק זה." בכך, התמונה השתנתה לחלוטין.

💥 האינטרס הציבורי: לא משחקים עם הסכמים

אחד המרכיבים החשובים ביותר בפסק הדין הוא המסר שהוא שולח לציבור: שטר בוררות אינו המלצה. הוא חוזה מחייב. וכאשר צד חותם עליו, אין הוא יכול להיבדל ממנו רק כי אינו אוהב את התוצאה.

יותר מכך – בית המשפט אינו מקבל בשוויון נפש ניסיון להפוך את מוסד הבוררות לקרדום משפטי גמיש, שבו פוסלים את הבורר אם הפסק לא מתאים. השופטת אלדר מזכירה כי תום הלב אינו רק מושג נעים לקריאה – אלא עיקרון משפטי מחייב, המעגן את התנהלות הצדדים בעת יישום הסכמי בוררות.

ומה קורה אם הבורר חזר בו מהתפטרותו? בנסיבות מסוימות – כן, ניתן להחזירו. אבל רק כאשר הצד שמסרב אינו מצליח להראות עילה אמיתית להתנגדות. ולא – טענות כלליות, ריחוק רגשי או חוסר נוחות לא יועילו.

💡 משפט ומסר: כשבוררות הופכת לזירה אסטרטגית

מה שיפה – או מטריד – בפסק הדין הזה, הוא עד כמה הליך הבוררות הפך לזירה בפני עצמה. כבר לא מדובר בפתרון מהיר, דיסקרטי וזול לסכסוכים. נהפוך הוא: הבוררות הפכה לכלי אסטרטגי שבו שני הצדדים נאבקים על זהות הבורר, סמכותו, ופרשנות ניואנסית של השטר.

האם אנחנו עדים לעידן חדש של "בוררות מניפולטיבית"? אולי. אבל בדיוק בגלל זה חשוב שפסקי דין כמו זה של השופטת אלדר יעמדו על המשמר, וישיבו את אמון הציבור בהסכמים שנחתמו.

🧾 השורה התחתונה: תביעת נזיקין? תחזרו לבוררות

השורה התחתונה ברורה: בית המשפט קיבל את בקשת משפחת יגודייב לעיכוב ההליך, והעביר את הסכסוך בחזרה לבית הדין "חושן משפט" בעיר אלעד. בנוסף, חויבה משפחת מימון לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

ובמילים פשוטות: אם חתמתם על שטר בוררות – תכבדו אותו. גם אם זה לא נעים, גם אם הביוב עולה, וגם אם אתם לא מרוצים מהפסק הקודם. אחרת, תמצאו את עצמכם לא רק בבית משפט – אלא גם בכתבה.