בית משפט השלום דן בימים האחרונים בתיק שמגלם את כל מה שמדאיג את רשויות האכיפה: עסק מצליח, קופה רושמת שלא ממש רשמה, והכנסות שזרמו — אבל רק לכיס הנאשם, לא לקופת המדינה.

לפי כתב האישום, בעל מסעדה מוכרת באזור המרכז ניהל במשך תקופה ארוכה פעילות עסקית ענפה — אך עשה זאת “במחוץ לספרים”. לא היו פנקסי חשבונות, לא היו דוחות שנתיים, מה שכן היה — מחזור מכירות עצום שהוערך ביותר מ־2 מיליון שקל, שהוסתר מהמדינה בשיטתיות כמעט מרשימה.

התביעה תיארה דפוס פעולה קבוע: הכנסות במזומן שלא דווחו, לקוחות שלא קיבלו קבלות, וניהול שנועד להפוך את העסק ל"בלתי נראה" לרשויות. מבחינת הפרקליטות, לא מדובר במחדל או רשלנות אלא במהלך מתוכנן — הונאה לכל דבר.

אחרי משא ומתן בין הצדדים נחתם הסדר טיעון: תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, וקנס של 20 אלף שקלים או שישה חודשי מאסר חלופיים. השופט הדגיש כי מדובר בענישה שנמצאת “בחלק העליון של הרף” בתיקים דומים, אך קיבל את ההסדר לנוכח החיסכון בזמן שיפוטי והודאת הנאשם.

עם זאת, בית המשפט לא חסך ביקורת: “העלמת מס בקנה מידה כזה אינה פגיעה טכנית — זו פגיעה ישירה באמון הציבור, במנגנון גביית המס ובשוויון הנטל בין אזרח לאזרח”, נכתב בגזר הדין.

הסיפור הזה — מסעדה מצליחה שמאחורי הקלעים מתפקדת כמו עסק פיראטי — ממחיש שוב את עומק התופעה שהמדינה מנסה להילחם בה: כלכלה שחורה שמגלגלת מיליארדים בשנה. וכמו תמיד, מי שמשלם בסוף הם דווקא אלו שמנהלים עסק נקי ומדווח.