בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בהרכב הדיינים הרב יוסף יגודה (אב בית הדין), הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי, דחה לאחרונה דרישה של אם לשני ילדים להגדלת דמי המזונות ששולמו על ידי האב בשל תקופת שירות מילואים ממושכת שלו. האם טענה כי בתקופה זו שהו הילדים בביתה יותר מהרגיל, דבר שהוביל להוצאות גבוהות יותר עבורה. עם זאת, בית הדין פסק כי אין לחייב את האב בתשלום נוסף, תוך התייחסות להשלכות הרחבות של הנושא.

הדרישה להגדלת המזונות

האם טענה כי בעקבות שירות המילואים של האב, המשמורת המשותפת כמעט ולא התקיימה בפועל בשנה האחרונה. היא הציגה הוצאות גבוהות במיוחד בתקופות שבהן שהו הילדים בביתה, כולל חיובי אשראי שהגיעו לאלפי שקלים מעבר להוצאות הרגילות. לטענתה, נאלצה לקחת הלוואות בסך 80,000 ש"ח כדי לעמוד בהוצאות החודשיות. בשל כך, ביקשה האם להטיל על האב לשלם את מלוא דמי המזונות עבור הימים שבהם נעדר בשל שירותו במילואים.

האב, לעומתה, טען כי מספר הימים שבהם שהו הילדים בבית האם היה מוגבל. לדבריו, בתקופת המילואים, בין אוקטובר 2023 לפברואר 2024, היו הילדים אצל האם 49 ימים בלבד, ואף באותם ימים היה הוא עם הילדים 12 ימים. כמו כן, בתקופת מילואים נוספת, בין מאי ליוני 2024, שהו הילדים אצל האם 19 ימים בלבד, מתוכם ששה ימים שהה איתם האב. טענות אלו נתמכו בטופס 3010 שהוגש לבית הדין.

החלטת בית הדין

בית הדין דחה את הדרישה להגדלת המזונות, תוך ניתוח מקיף של הטענות והעובדות שהובאו בפניו. ראשית, ציין בית הדין כי המציאות שבה הילדים שהו יותר בבית האם בתקופת המילואים הייתה תוצאה ישירה של פנייה קודמת של האם לבית המשפט לענייני משפחה. האם ביקשה להוציא צו הגנה נגד אשתו של האב, דרישה שנדחתה ברובה אך הביאה להחלטה זמנית שהסדרי השהות בבית האב יתקיימו רק בנוכחותו. החלטה זו, לפי בית הדין, לא הייתה בסמכות בית המשפט אלא בתחום סמכותו של בית הדין הרבני בלבד.

עוד הבהירו הדיינים כי אין הצדקה לחייב את האב במזונות נוספים על בסיס המענקים שקיבל עבור שירות המילואים, שכן תשלומים אלו אינם נוגעים ישירות להוצאות הילדים אלא ניתנים כהכנסה אישית למשרת המילואים. כמו כן, בית הדין מצא כי בתקופה שלאחר המילואים לקח האב את הילדים לתקופות נוספות בביתו, כולל חופשה בת חמישה ימים.

התייחסות לנושא המשמורת המשותפת

במסגרת הדיון, הדגיש בית הדין את החשיבות של שמירה על המשמורת המשותפת בין ההורים, גם במצבים שבהם אחד מהם נעדר בשל נסיבות מיוחדות. הדיינים ציינו כי לפי תסקיר שירותי הרווחה שהוגש לבית המשפט, לא נמצאה כל סכנה לילדים בבית האב, כולל בנוכחות אשתו. לפיכך, סברו הדיינים כי לא היה מקום לשנות את הסדרי השהות כפי שנעשה בהחלטת בית המשפט.

השלכות רחבות של ההחלטה

בית הדין הרבני ציין בהחלטתו עקרון חשוב ביחס למזונות ילדים: כאשר השינויים בסדרי השהות נגרמים על ידי אחד ההורים, אין להטיל על ההורה השני חובות כספיות נוספות שאינן תוצאה ישירה של בחירתו או מחדליו. במקרה זה, השהות המוגברת של הילדים בבית האם נגרמה עקב פנייתה שלה לצו ההגנה.

כמו כן, התייחסו הדיינים לעובדה שמזונות ילדים מעל גיל 6 נגזרים מדין צדקה ולא מחיוב מוחלט. גילם של הילדים במקרה זה הוא 8 ו-10, ולכן, גם מטעם זה, אין לראות צורך בהגדלת המזונות.

המלצות לסיום

בית הדין דחה את דרישת האם להגדלת המזונות, לצד דחיית דרישה נוספת של האב להפחתת דמי המזונות בשל שינוי נסיבות. בהחלטתם, קראו הדיינים לשני ההורים לפנות בהקדם לתיאום הורי שיסייע בהפחתת הקונפליקטים והבטחת טובת הילדים.

סיכום

פסק הדין של בית הדין הרבני בחיפה מדגיש את האיזון הנדרש בין זכויות ההורים לבין טובת הילדים, תוך עמידה על עקרונות המשפט העברי והחוק. הדיינים קבעו כי היעדרותו של האב בשל שירות מילואים אינה מצדיקה שינוי בדמי המזונות, במיוחד כאשר ההסדרים הקיימים נגרמו בשל פעולות האם עצמה. פסיקה זו מבהירה את גישת בית הדין ביחס למקרים דומים, תוך דגש על שימור יציבות ההסדרים הקיימים למען הילדים.