עמוד אינסטגרם אנונימי, קוד QR שנתלה על קירות בית הספר ושמועות שהתפשטו במהירות בין תלמידות ומורות כך החלה הפרשה שהסתיימה בפסק דין חריף של בית משפט השלום בבית שמש.
הפרשייה החלה בדצמבר 2023, כאשר על קירות סמינר לבנות בעיר נתלו מודעות שכללו קוד QR. תלמידות שסרקו את הקוד באמצעות הטלפון הנייד שלהן הגיעו לחשבון אינסטגרם אנונימי, שבו פורסמו "סודות" ורכילויות על תלמידות המוסד.
באחד הפרסומים הופיעו שמה המלא של התלמידה, תמונתה ופרטים אישיים נוספים. לצד אלה פורסמו טענות שלפיהן היא מנהלת קשר עם רופא שיניים מבוגר, נכנסה ממנו להיריון ואף עברה הפלה. בהמשך התברר כי מרבית הטענות שיוחסו לה היו שקריות.
הפרסום עורר סערה מיידית בבית הספר. צילומי מסך עברו במהירות בין תלמידות, מורות נחשפו לתוכן, והנהלת הסמינר נאלצה להתמודד עם גל שמועות שהלך והתרחב. האירוע הפך בתוך שעות לשיחת היום במסדרונות בית הספר.
בעקבות הפרסום הוגשה תלונה למשטרת ישראל, ובמקביל פתחה הנהלת בית הספר בבירור פנימי. בהמשך אותרו מי שעמדו מאחורי החשבון והפרסום, וחלק מהמעורבות אף הושעו מלימודיהן.
לאחר שהמגעים בין הצדדים לא הבשילו לכדי הסכמה, הגישה הצעירה תביעת לשון הרע באמצעות עו"ד חיים איציקובסקי, בטענה כי מדובר בפרסום שקרי ופוגעני שגרם לה לנזק משמעותי ולפגיעה קשה בשמה הטוב.
"הרגשתי מושפלת"
בתביעה שהגישה לבית המשפט טענה הצעירה כי הפרסום גרם לה לפגיעה קשה בשמה הטוב ולמצוקה נפשית משמעותית. לדבריה, היא התקשתה לשוב לשגרת לימודים, נמנעה ממפגשים חברתיים וחוותה תחושות של בושה והשפלה.
עוד טענה כי בחברה הדתית-חרדית שבה היא חיה, לפרסום מסוג זה יש משמעות קשה במיוחד. לטענתה, שמועות הנוגעות לחייה האישיים עלולות להשפיע על מעמדה החברתי ואף על עתידה.
בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כי מדובר בפרסום פוגעני ומשפיל במיוחד.
השופט אלעד לנג ציין בפסק הדין כי ייחוס קשר אינטימי, היריון והפלה לצעירה מהמגזר הדתי-חרדי עלול לפגוע באופן משמעותי בשמה הטוב. לדבריו, מדובר בביטויים משפילים ומבזים, וחומרתם מתעצמת נוכח הרקע החברתי והקהילתי שבו חיה התובעת.
טענו: "זו הייתה בדיחה"
מנגד, הנתבעות, שיוצגו על ידי עורכי הדין אלי תגר ואיתמר כהן, טענו כי מדובר במעשה שטות של נערות צעירות שלא הבינו את חומרת מעשיהן.
אחת מהן הודתה במעורבות בפרסום, הסירה אותו לאחר זמן קצר ואף התנצלה בפני התלמידה. לטענת ההגנה, לא הייתה כוונה אמיתית לפגוע אלא ליצור עניין סביב החשבון האנונימי ולמשוך תשומת לב מצד תלמידות אחרות.
עוד טענו הנתבעות כי יש להתחשב בגילן הצעיר, בכך שהפרסום הוסר לאחר שעות ספורות ובחרטה שהביעו לאחר חשיפת הפרשה.
אלא שבית המשפט לא השתכנע.
בפסק הדין נקבע כי לא מדובר בבדיחה תמימה או במעשה קונדס, אלא בפרסום המייחס לתלמידה מעשים העלולים להשפיל אותה ולפגוע בשמה הטוב. עוד הודגש כי העובדה שהפרסום הוסר לאחר זמן קצר אינה מוחקת את הנזק שנגרם לאחר שכבר נחשף בפני תלמידות, מורות וגורמים נוספים.
ניסו להטיל אחריות על בית הספר
במהלך ההליך ניסו חלק מהנתבעים להטיל אחריות גם על בית הספר. לטענתם, המוסד החינוכי לא פיקח כראוי על השימוש בטלפונים ניידים ולא פעל באופן מספק למניעת האירוע.
בית הספר, שיוצג בהליך על ידי עו"ד גיל ישראלי, דחה את הטענות וטען כי לא הייתה לו כל מעורבות בפרסום. לטענתו, מיד לאחר שנודע לו על המקרה פעל להסרת התוכן, לאיתור האחראיות ולבירור העובדות.
השופט קיבל את עמדת בית הספר ודחה את הניסיון להטיל עליו אחריות. בפסק הדין נקבע כי האחריות מוטלת על מי שיצרו את הפרסום והפיצו אותו, ולא על המוסד שנדרש להתמודד עם תוצאותיו.
מסר ברור לבני נוער ברשת
פסק הדין מצטרף לשורה של מקרים שבהם בתי המשפט נדרשו להתמודד עם פגיעות המתרחשות ברשתות החברתיות.
המסר העולה מההכרעה ברור: גם כאשר מדובר בחשבון אנונימי וגם כאשר המפרסמים הם בני נוער, אין בכך כדי לפטור מאחריות. פרסום שקרי ופוגעני על אדם אחר עלול להוביל להליך משפטי ולחיוב כספי משמעותי.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הפרסום חצה את גבולות ההומור והרכילות והפך ללשון הרע לכל דבר ועניין. שתי הצעירות שעמדו מאחורי הפרסום חויבו לפצות את התובעת ב־80 אלף שקל – תזכורת נוספת לכך שגם בעולם הרשתות החברתיות, מאחורי כל פרסום עומדת אחריות.

תגובת עורך הדין יעקב ויצמן המתמחה בתחום לשון הרע.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לכך שהרשתות החברתיות אינן אזור חסין מאחריות משפטית. רבים סבורים בטעות כי ניתן לפרסם שמועות, רכילות או מידע כוזב באמצעות חשבון אנונימי ולא לשאת בתוצאות, אולם בתי המשפט מבהירים פעם אחר פעם כי גם פרסום שנמחק לאחר זמן קצר עלול לגרום לנזק משמעותי ולהוביל לחיוב בפיצויים. המסר לבני נוער ולהוריהם הוא ברור: לפני שלוחצים על כפתור הפרסום, צריך לזכור שמאחורי המסך עומד אדם, ומאחורי כל פרסום עומדת אחריות.
לפסק דין: