בפסק דין דרמטי ומעורר עניין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום ברמלה, כבוד השופטת ציפי קוינט שילוני הכריעה בסוגיה עקרונית ותקדימית הנוגעת לשימוש בתניית בוררות אצל בית דין חרדי בחוזים פרטיים, תוך התמקדות במתח שבין הדין החרדי לדין האזרחי. התיק, ת"א 47528-08-24, דן בסכסוך שהתגלע בעקבות שריפה הרסנית שפרצה בדירה מושכרת ברמלה.

הרקע לפרשה

במוקד הפרשה עומד הסכם שכירות שנחתם בין התובעים (המשכירים) לבין הנתבעים (השוכרים). ההסכם, אשר נחתם בינואר 2023, כלל תניית בוררות ייחודית המחייבת את הצדדים לפנות לבוררות בבית דין רבני באזור המרכז במקרה של חילוקי דעות. באוגוסט 2024, לאחר שריפה הרסנית שפרצה בדירה, מצאה עצמה משפחת התובעים חסרת קורת גג ודרשה פיצוי בסך 162,940 ש"ח בגין נזקי רכוש ועוגמת נפש. התביעה התבססה על טענות לרשלנות מצד המשכירים והפרת הסכם השכירות.

מחלוקת סביב תניית הבוררות

בתגובתם לתביעה, הגישו המשכירים בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי יש להעביר את הסכסוך להליך בוררות בבית דין רבני, בהתאם לתניית הבוררות שבהסכם השכירות. המשכירים טענו כי השוכרים הפרו את ההסכם בפנייתם לבית המשפט ולא כיבדו את ההוראות הברורות הקובעות הליך בוררות כשלב ראשון.

מנגד, טענו השוכרים כי נעשו ניסיונות כנים לפנות להליך בוררות בבית הדין "ארץ חמדה" שבירושלים, אולם המשכירים דרשו להעביר את הדיון לבית דין חרדי בבני ברק, דרישה אשר לדעתם אינה תואמת את השקפת עולמם הדתית-ציונית ואת נסיבות המקרה.

הכרעת בית המשפט

השופטת שילוני הכריעה כי יש לעכב את ההליכים בתיק ולהעביר את הסכסוך לבוררות בבית דין רבני באזור המרכז, כפי שנקבע בהסכם השכירות. בהחלטה מנומקת היטב, ניתחה השופטת את הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות ואת היישום שלו במקרה דנן, תוך הדגשת חשיבות כיבוד ההסכמים שבין הצדדים.

השופטת דחתה את טענות השוכרים כי יש להימנע מבוררות בשל "טעמים מיוחדים". היא ציינה כי הסכסוך נופל תחת הגדרת חילוקי דעות הקבועה בתניית הבוררות, וכי המשכירים פעלו בהתאם להסכם כשפנו לבית דין רבני בבני ברק. עוד הודגש כי השוכרים לא עמדו בנטל להוכיח שהמקרה מצדיק סטייה מהוראות הבוררות.

עו"ד יעקב ויצמן

משמעות התקדים

פסק הדין מדגיש את מעמדן של תניות בוררות בהסכמים פרטיים ואת החשיבות שבכיבודן, גם כאשר הן מתנגשות עם רצונותיו או השקפותיו של אחד הצדדים. החלטה זו מחזקת את עקרון חופש החוזים ואת הצורך להבטיח יציבות וודאות משפטית.

עו"ד יעקב ויצמן, מומחה לליטיגציה משפטית אשר ייצג את משפחת הנתבעים בתיק, מסר בתגובה: "פסק דין זה הוא ניצחון לעקרונות היסוד של דיני החוזים והמשפט הישראלי. הוא מבהיר כי צדדים להסכם מחויבים לעמוד בהוראותיו, גם במצבים של מחלוקות קשות. החלטה זו תקדים חשיבות בכל הנוגע לאופן ניהול סכסוכים בחוזים פרטיים בישראל".

ביום 2 בינואר 2025, הוגשה בקשה לעיון חוזר שנדחתה ע"י השופטת ציפי קוינט שילוני. בהחלטה שהורתה על עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות. השופטת ציינה כי בקשה לעיון חוזר מתקבלת רק במקרים נדירים בהם מתרחש שינוי נסיבות משמעותי או כאשר מתבררת טעות מהותית בהחלטה. במקרה זה, לא הוצג שינוי נסיבות או עובדות חדשות, וגם לא נמצאה טעות בהחלטה המקורית.

השופטת הבהירה כי הבקשה הינה "ערעורית" באופייה, ולכן הדרך החוקית הפתוחה בפני המבקשים היא הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא הגשת בקשה לעיון חוזר. כמו כן, הודגש כי המחלוקת על זהות בית הדין המוסמך לשמש כבורר אינה עילה לביטול תניית הבוררות ואינה עומדת בהגדרה של "אם לא יסתדר" שבהסכם השכירות.

החלטה זו מדגישה פעם נוספת את עמידתו של בית המשפט על כיבוד הסכמים ותניות בוררות, תוך שמירה על סדרי הדין והליכי הערעור הקבועים בחוק.

לקחים לעתיד

פסק הדין צפוי לעורר עניין נרחב בקהילת המשפט והעסקים בישראל, במיוחד בציבור החרדי. עורכי דין ומומחים מזהירים כי יש לשים דגש רב יותר בניסוח תניות בוררות ולהבטיח שהן תואמות את רצונותיהם וערכיהם של הצדדים. בנוסף, מומלץ לכל הצדדים לוודא הבנה משותפת ומפורשת של תנאי ההסכם טרם חתימתו.

בסופו של דבר, פסק הדין אינו רק הכרעה בסכסוך ספציפי אלא מסר ברור לכל הנוגעים בדבר: חוזים אינם בגדר המלצה, ותניית בוררות אינה עניין שניתן להתעלם ממנו כאשר הדבר נוח לאחד הצדדים.

הערה חשובה

נכון למועד פרסום כתבה זו, טרם הוגש ערעור על פסק הדין.