לא תמיד רופאים רוצים או יכולים לתת חוות דעת חד-משמעיות. לעיתים התשובה אינה נחרצת, לעיתים הם זקוקים למידע נוסף שיצטבר עם הזמן, לעיתים יש שיקולים של טובת החולה. אך יש מקרים בהם אין מנוס מקביעות ברורות, וכפי שמלמד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה – הימנעות מהן עלולה לגרום לכך שחוות הדעת לא תועיל וממילא לא ניתן יהיה להתחשב בה לצורך הכרעה שיפוטית.

כך היה בעניינו של עובד לשעבר בחברת אל-אופ, אשר תבע את המוסד לביטוח לאומי בטענה שמחלת הריאות בה לקה, נגרמה בשל היחשפות לחומרים שונים במהלך עבודתו בחברה. בית הדין האיזורי מינה מומחה שיבחן האם אכן היה קשר בין העבודה לבין המחלה. אלא שבחוות דעתו וגם בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהפנו אליו הצדדים, השתמש הרופא שוב ושוב בנקודות המרכזיות במונחים כגון "ייתכן", "לא ניתן לשלול", "לא ניתן לקבוע בוודאות", "ניתן לשער שייתכן" ו"סביר", ומסקנתו בדבר הקשר בין תנאי העבודה לבין תנאי המחלה לא הייתה חד-משמעית.

בית הדין האיזורי קיבל את התביעה למרות ניסוחים אלו, אך בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של הביטוח הלאומי והורה למנות מומחה נוסף שיגיש חוות דעת משלו. השופט אילן סופר אומר:

"חוות דעת מומחה היא כלי בידי בית הדין המסייע לו לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי רפואי משפטי בין ליקוי לבין תנאי העבודה. בפסיקה נקבע, כי כאשר חוות דעת היא ברורה וחד-משמעית על בית הדין לאמצה, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממנה. על כן, על חוות דעת מומחה להיות ברורה, חד-משמעית וברמת ודאות המניחה את הדעת על מנת שניתן יהיה להסתמך עליה. בחינת מכלול חוות הדעת, האופן שבו היא מנוסחת, יחד עם הקשר הדברים מלמדים האם הקביעה ברורה וחד-משמעית. לכן שימוש במונחים כמו 'אינני יכול לשלול', 'יכול להיות', 'השפעה מסוימת', 'ייתכן' עלולים להחליש את המשקל שייתן בית הדין לחוות הדעת, שכן על פניהם ביטויים כאלו אינם מלמדים על חד-משמעיות.

"אולם לא בכל מקרה בו משתמש המומחה בביטויים כדוגמת 'ייתכן' או 'לא ניתן לשלול' כדי לקבוע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין עבודת הנפגע למחלתו. שכן וכאמור יש לקרוא חוות דעת כמכלול אחד ולראות את הביטויים הנ"ל לא בפני עצמם כי אם בראי חוות הדעת השלמה".

במקרה הנדון, אין מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה, במיוחד לנוכח העובדה שתחילה קבע שאין קשר בין תנאי העבודה לבין המחלה, אך בהמשך הפך את דעתו. "אין פסול כי מומחה משנה את דעתו ובוודאי שזו לא עילה לפסול את חוות דעתו. אולם ברור כי הנמקת השינוי נבחנת באופן קפדני כך שיניח את דעת הקורא. אין ספק כי ביטויים המלמדים על ספק, אינם תורמים במקרה כזה לצדקת השינוי בדעה, וההסבר לה. מכאן ששינוי הקביעה הינו מצב המצריך בהירות", אומר השופט סופר – ובהירות כזו נעדרה מחוות הדעת ומן התשובות לשאלות ההבהרה.

עב"ל 20817-07-23, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף זרד, 19.12.2023.