את פסק הדין נתן נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, במסגרת ערעור פסלות שהגישה חברת א.ר. לייזר ליין בע"מ נגד המוסד הטכנולוגי העל יסודי תל אביב, שיוצג בהליך על ידי עו"ד יוסף ויצמן.

מהוצאה לפועל לבית משפט השלום

תחילתו של ההליך בתביעה על סכום קצוב שהגישה החברה ללשכת ההוצאה לפועל נגד המוסד הטכנולוגי, בסכום של 29,579 ש"ח. בעקבות התנגדות שהוגשה מטעם המוסד הטכנולוגי, הועבר התיק מביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לבית משפט השלום בתל אביב.

בדיון שהתקיים בפני שופט בית משפט השלום, נוהל ההליך באופן אקטיבי. בית המשפט אפשר לצדדים להציג את טענותיהם, בחן את המחלוקות שעל הפרק, ואף הציע לצדדים הצעת פשרה. בהמשך, ולאחר שהתקיימו חילופי דברים באולם, טענה התובעת כי התנהלות השופט מלמדת על חשש ממשי למשוא פנים.

טענות התובעת: לחץ, הוצאות ופגיעה בזכויות דיוניות

לטענת התובעת, נמנעה ממנה האפשרות לחקור עד רלוונטי ולהציג את מלוא טענותיה. עוד נטען כי נפסקו נגדה הוצאות בסך 1,000 ש"ח משום שעמדה על זכויותיה הדיוניות, כי הופעל עליה לחץ להסכים למתן רשות להתגונן, וכי נעשה ניסיון לכפות עליה הצעת פשרה. בנוסף נטען כי בית המשפט אימץ טענה שלא נטענה על ידי הצד השני, וכי במהלך הדיון נאמרו דברים פוגעניים כלפי בא כוחה.

בעקבות זאת הגישה התובעת בקשה שכותרתה החלפת שופט ולעיון מחדש בהוצאות משפט שנפסקו. בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי טענות התובעת נוגעות לליבת העשייה השיפוטית ולדרך ניהול הדיון, וכי אין בהן כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. עוד נקבע כי חלק מהטענות הן למעשה טענות ערעוריות, שאינן מתאימות למסגרת של בקשת פסלות.

החברה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור לבית המשפט העליון.

העליון: ניהול אקטיבי של דיון אינו משוא פנים

נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, דחה את הערעור וקבע כי אין מקום לפסילת המותב. בפסק הדין נקבע כי על בית המשפט מוטלת האחריות לנהל את הדיון, וכי עצם המעורבות של השופט בניהול ההליך אינה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים.

עוד נקבע כי במסגרת ניהול ההליך רשאי בית המשפט להביע עמדה לכאורית ביחס לתיק, וכן להציע לצדדים להגיע לפשרה. גם התייחסות של בית המשפט לאפשרות של הטלת הוצאות אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות.

לא כל מחלוקת דיונית מצדיקה בקשת פסלות

המשמעות המעשית של פסק הדין היא כי בעל דין שאינו שבע רצון מהאופן שבו מתנהל הדיון, או מהערות שנאמרות על ידי בית המשפט במהלך הדיון, אינו יכול להפוך כל מחלוקת דיונית לבקשת פסלות. לשם פסילת שופט נדרש חשש ממשי למשוא פנים, ולא די בתחושת אי נוחות, באכזבה מהתפתחות הדיון או בחוסר שביעות רצון מהערותיו של בית המשפט.

פסק הדין מדגיש כי תפקידו של שופט אינו מצטמצם להאזנה פסיבית לצדדים. שופט רשאי ואף נדרש לנהל את ההליך, למקד את המחלוקת, לבחון את עמדות הצדדים, להצביע על קשיים אפשריים, לעודד הידברות ולהציע פתרונות מעשיים. כל עוד הדברים נעשים במסגרת ניהול ענייני של ההליך, אין בכך כדי ללמד על משוא פנים.

בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.

עו"ד יוסף ויצמן: "זו מלאכת השיפוט עצמה"

עו"ד יוסף ויצמן

עו"ד יוסף ויצמן, שייצג את המוסד הטכנולוגי העל יסודי תל אביב, מסר בעקבות פסק הדין כי מדובר בהחלטה חשובה המחזקת את מעמדו של בית המשפט כמנהל ההליך. לדבריו: "בית המשפט העליון העביר מסר ברור. שופט אינו אמור לשבת באולם כצופה מן הצד. מותר לו לנהל את הדיון, מותר לו לשקף לצדדים את מצבם המשפטי, מותר לו להציע פשרה, ומותר לו להביע עמדה לכאורית. זו אינה עילת פסלות, זו מלאכת השיפוט עצמה".

לדברי עו"ד ויצמן, "הניסיון להפוך ניהול דיון אקטיבי לטענת פסלות הוא מדרון מסוכן. פסק הדין מזכיר כי בקשת פסלות אינה כלי טקטי לניהול הליך, ואינה מסלול עוקף לערעור על החלטות דיוניות. מי שמבקש לפסול שופט חייב להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, ולא על כך שהדיון לא התנהל כפי שקיווה"

לקריאת הפסק דין: